|
|
עמוד:11
11 היה בפשטות - ולעתים קרובות ללא נקיטת אמצעי זהירות - תוך נטילת מספר חירויות ביחס לכללים האקדמיים , אך גם מבלי להיכנע לעריצותן של הסיסמאות השגורות , ליטול - ולהציע לאחרים - רעיונות " לחפור בתוכם ", " להתעמק בהם " או " לתור אותם " כפי שהתבטא תדירות גבריאל מרסל ב יומן המטאפיזי שלו . ברוח הפתיחות של אותן שנים יש לקרוא ב הזמן והאחר את התימות השונות שעל פניהן נפרשת - בעיקופים - התזה המרכזית שלנו ; מה 11 האנונימי שלשנאמר בו על הסוביקטיביות : אדנות הָ אֲנִי על ה יֵשׁ ההֱיות , ותכף ומיד חֲזָרַת הָ עַצְמִי על הָ אֲנִי , הָ אֲנִי הכורע תחת מעמסת הוא-עצמו , ולפיכך - גשמיות חמרנית ובדידותה של האימננטיות , 12 בעבודה , בכאב ובסבל ; מה שנאמר בהמשךמשקל ההֱיות הַבַּל-יימחֶה על העולם : הטרנסצנדנציה של המזונות והידיעות , התנסות בלב העונג , דעת וחזרות אל העצמי , בדידות לאור הדעת הבולעת כלאחר , בדידות התבונה שהיא במהותה אחת : ואז מה שנאמר על המוות שאינו איִן טהור , אלא מסתורין שאינו מתקבל על הדעת , ובמובן זה , ייתכנותה של ההתארעות העומדת לפרוץ בתוך הַ זֵּ הֶה של האימננטיות , לקטוע את מונוטוניות תקתוק הרגעים המבוּדדים - ייתכנות הָ אַחֵר לגמרי , העתיד , זמניות הזמן שְׁבָּה הַדִיאַ-כְרונִיוּת מתארת במדויק את היחס עִם מה שנותר לחלוטין בחוץ ; ולבסוף , מה שנאמר על הַקשר אל הזולת , אל 13 אל הילד , מה שנאמר על פוריות ה אני , שהיא אופן מוחשי שלהנקבי , הדיאכרוניות - הקוצבים את טרנסצנדנצית הזמן או סוטים ממנה באופן בלתי-נמנע : לא אקסטזה שׁבָּה הַ זֵּ הֶה נבלע בָּ אַחֵר , ולא דעת , שׁבָּה הָ אַחֵר שייך לַ זֵּ הֶה - אלא יחס ללא יחס , תשוקה שאין לְהַשְׂבִּיעַהּ , או קירבת ה אינסופי . תזות שלא כולן הוצגו מאוחר יותר שוב בצורתן הראשונה ; שמאז התגלו אולי כבלתי-נפרדות מבעיות מורכבות ועתיקות יותר , כדורשות ביטוי מאולתר פחות ובעיקר מחשבה שונה . נבקש להדגיש שתי נקודות הנראות לנו חשובות והמופיעות בעמודים האחרונים של הרצאות ישנות אלה . הן נוגעות לאופן בו נעשה שם ניסיון 11 ] il y a . ר ' הערות על התרגום [ 12 ] irrémissible [ féminin ] 13 . ר ' הערות על התרגום [
|
|