|
|
עמוד:9
9 סתמית כדי שהוא יתגלם בְּגוּף . יחס עם הבלתי-נראה , אשר אי-נראוּתו לא נובעת מחולשת ההכרה האנושית , אלא מאי-הלימות ההכרה ככזו - מאי-התאמתה - לאינסופיותו של האחר לחלוטין , מן האבסורדיות 6 כמו החפיפה . אי-אפשרות חפיפה , אי-שתהא בהקשר זה לְהִתְאָרְעוּת התאמה - שהם לא מושגים שליליים גרידא , אלא יש להם מובן במסגרת תופעת אי-החפיפה הנתונה בַּדִיאַ-כרוניות של הזמן . הזמן משמעו התמיד הזה של אי-החפיפה , אך גם התמיד הזה של היחס - של השאיפה ושל ההמתנה : חוט דק יותר מקו אידיאלי , שהדיאכרוניות אינה קוטעת ; הדיאכרוניות משמרת אותו בפרדוקס של יחס השונה מכל היחסים האחרים בלוגיקה ובפסיכולוגיה שלנו , שהם יחסים אשר מעניקים לאיבריהם - בבחינת מכנה משותף אחרון - לכל הפחות סינכרוניות . אך כאן מדובר ביחס ללא איברים , בְּהַמְתָּנָה מבלי לְמָה , בשאיפה שאין לְהַשְׂבִּיעַהּ . מרחק שהוא גם קירבה - שאינה חפיפה או איחוד כושל , אלא משמעותה היא - כאמור כבר - כל הַמּ וׂתָר או כל ה טוב שבחברתיות מקורית . דִיאַ-כְרונִיוּת שהיאיותר מסינכרוניזם , קירבה שהיאיקרתערך יותר מההינתנות בפועל , נאמנות למיוחד-במינו שהיא טובה מתודעה עצמית - האם לא כאן טמונים הן הקושי שבדת והן נשגבותה ? ודוק : כל התיאורים של ה " מרחק-קירבה " הזה ממילא אינם יכולים להיות אלא מקורבים או מטאפוריים , מאחר שְׁהַדִיאַ-כְרונִיוּת של הזמן היא גם מובנו 7 הבלתי שאוּל , מובנו הסגולי וגם המודל עבורו . " תנועת " הזמַן המובנת כטרנסצנדנציה אל האינסופי של ה " אחר 8 לינארי , אינה דומה לְיַשְׁרוּתָהּ של הקרןלגמרי " אינה מתפקדת כזמן 6 ] evénement . ר ' הערות על התרגום [ 7 כל השלילות המעורבות בתיאור " היחס אל האינסופי " דלעיל לא מוגבלות למובן הפורמלי והלוגי של השלילה , לא מהוות תיאולוגיה שלילית ! הן אומרות כל מה ששפה לוגית - שפתנו - יכולה לבטא , באמצעות האמירה וְהחזרה ממנה , בִּדְבַר הדיא-כרוניות המופיעה בְּסַבְלָנוּת הָהַמְתָּנָה , שהיא עצם אורך הזמן , שלא מתמצית בציפּייה ) שהיא כבר אופן של " לְהַנְכִּיחַ " ( , שלא צופנת בחובה כל דימוי של מה שממתינים לו או חושקים בו ) דימוי ] représentation [ כזה יהא " הַנְכחה " ] présentification [ טהורה ( . שאלמלא כן , מה שממתינים לו , מה שחושקים בו , יהא כברמְסויָּם ] terme [ ; וההמתנה והשאיפה - תכלית ולא יחס אל האינסופי . 8 ] se temporalise [
|
|