|
|
עמוד:14
14 שפה מחוץ למקומה ׀ יונתן מנדל דוברי ערבית, ערבים ויהודים כאחד . ואולם, גישת ההוראה החדשה הדגישה דווקא את הדקדוק, את הקריאה ואת ניתוח הטקסטים . לטענתי, לשינוי זה היו השפעות מרחיקות לכת על השפה שנלמדה, מבחינת הפדגוגיה והמיומנויות הנרכשות . זאת ועוד, התהליך הזה תרם לניתוק הערבית ממקומה — מדובריה ומאזור המחיה שלה — ובסופו של דבר הביא להפרדה בין יהודים לערבים, גם אם לא זו הייתה המטרה מלכתחילה . את התהליך הזה אני מכנה לטיניזציה של השפה הערבית . במושג זה מקופלים ההקשרים האירופיים של לימוד השפה ; שיטות הלימוד האירופיות — הגרמניות בעיקר — שהובאו לארץ ; וגם היחס אל הערבית — יחס המלווה בחרדת דיבור, הנטוע בעבר קלאסי ומנותק מהמציאות המודרנית . אולם לא רק הפילולוגיה נתנה את הטון בתחום התגבשות הוראת הערבית בארץ . עם התלהטות הסכסוך הציוני - פלסטיני, ועם החרפת הנתק הגיאוגרפי, החברתי והפוליטי בין היהודים לערבים, הלך וגבר משקלם של שיקולים אסטרטגיים ולאומיים בהוראת הערבית . אז החל תהליך הביטחוניזציה של הערבית . חדירת שיקולים אלו אל שדה לימודי הערבית, בשנות הארבעים ובשנים שלאחר הקמת המדינה, הביאו ליצירת מה שאני מכנה "ערבית ישראלית" — סוציולקט, היינו דיאלקט של שפה שמתגבש בקרב קבוצה חברתית מסוימת, הייחודי ליהודים בישראל . שני התהליכים האלה — הלטיניזציה והביטחוניזציה — לא תמיד עלו בקנה אחד, אך שניהם השפיעו רבות על הוראת הערבית בבתי הספר, במרכזי חינוך שפעלו מחוץ למערכת החינוך ובמוסדות אקדמיים . יחד הם עיצבו את הוראת הערבית כשדה שרובו ככולו אינו משמש לתקשורת וליצירה, אינו מכיל ערבים, אינו כולל דיבור ומבוסס על גישות שמרניות של תרגום-דקדוק ללימוד השפה . כך הותווה מסלול שראשיתו בלימוד הערבית במגמה מזרחנית בבית הספר, המשכו בלימודי ערבית בצבא וסופו בלימודי ערבית ומזרח תיכון באוניברסיטה . בוגרי המסלול הזה נקלטו בגופים ביטחוניים ואזרחיים, והתוצאה הייתה קיבועו של השיח, שימורו והנצחתו . לדעתי, אי-אפשר להבין את הגישה שהתקבעה בשדה לימודי הערבית לאורך שנות קיומה של המדינה בלי לבחון את היחסים האמביוולנטיים, אך המשלימים, בין הגישה האירופית המוקדמת ובין הגישה הישראלית המאוחרת, בעלת ההקשרים הביטחוניים והפוליטיים המובהקים . כפי שאראה, הלטיניזציה של הערבית הייתה גורם מסייע בתהליך הביטחוניזציה שלה : היא ניתקה את שדה הוראת הערבית מהמומחים, מהגישות ומהמסורות הישנות, ויצרה שדה הכולל מומחים, גישות הוראה ותחומי התמחות חדשים . כששדה הוראת הערבית נותק מהקשריו הערביים והפך לשדה יהודי ציוני, היה אפשר לגבשו ולעצבו לפי צרכים שהיו לאומיים בעיקרם . או אז, ובצל הסכסוך, עלתה עוד יותר קרנה של הגישה הלאומית, שהושפעה מצורכי ההנהגה הפוליטית ושבה כבר היו זרועים שיקולי הביטחון . קיצורו של דבר, גם הלטיניזציה וגם הביטחוניזציה הפכו את הערבית ל"דבר שמחוץ למקומו", אם נשתמש במונחיה של מרי דגלאס ( 1966 Douglas ) .
|
|