|
|
עמוד:12
12 שפה מחוץ למקומה ׀ יונתן מנדל ארצות ערב, לבין הדור השני של קבוצה זו ; ובין הדור השני לדור השלישי . או אז עלתה בבירור תמונת היכחדותה של הערבית בקרב היהודים-הערבים בישראל : בקרב בני הדור הראשון ( רובם ילידי שנות העשרים, השלושים והארבעים של המאה העשרים ) , % 41 עדיין מדברים ערבית בבית, בקרב בני הדור השני ( ילידי שנות החמישים והשישים ) נתון זה צנח ל- % 5 . ,13 ובקרב בני הדור השלישי הוא צנח עוד והגיע ל- % 4 . 2 . גם ברמת הידע הכללי בשפה הערבית נמצאה הידרדרות בהשוואה בין הדורות : בקרב בני הדור הראשון של היהודים-הערבים כ- % 26 העידו על עצמם שהם בקיאים בערבית, בקרב בני הדור השני % 14 העידו על כך, ובקרב בני הדור השלישי שיעור המעידים על עצמם שהם בקיאים בערבית צנח ל- % 1 בלבד . מחיקת הערבית צריכה לדעתי להדהד יותר ולהדאיג הרבה יותר ממחיקת שפות אחרות — גרמנית, רוסית, רומנית, או אפילו יידיש ולדינו — שהתרחשה בשנותיה הראשונות של המדינה . הערבית היא שפה שמית המדוברת באזורים נרחבים בעולם, והיא השפה החיה הקרובה ביותר לעברית . הערבית הייתה ועודנה שפת האזור ; יתר על כן, זוהי שפת האם של הערבים-הפלסטינים, החיים לצד היהודים בארץ, ויש לה מעמד פורמלי — מעמד של שפה רשמית משנת 1922 ועד יולי ,2018 ערב חקיקת חוק הלאום, ו"מעמד מיוחד" לאחר החקיקה . זאת ועוד, להיעלמות הכישורים בשפה הערבית בקרב היהודים בארץ בכלל, ובקרב היהודים המזרחים בפרט, יש השלכות ארוכות טווח על הסכסוך הישראלי - ערבי, על המתח שבין יהודים לערבים בארץ, על היחסים בתוך החברה היהודית, וגם על ההקשרים שבתוכם פועלת השפה הערבית עצמה : הערבית הפכה משפה שקשורה לחיי הקהילות היהודיות וליחסיהן עם שכניהן — בארצות ערב ובארץ — לשפה נחותה ולא דבורה המשויכת לאחר . נתונים נוספים שעלו מהסקר הצביעו על יחס מורכב, לעיתים דיסוננטי, אל השפה הערבית . כך לדוגמה, כשנשאלו הנסקרים על עמדותיהם כלפי השפה הערבית, חלק נכבד מהם ( % 8 . 55 ) הסכים שידיעת הערבית חשובה להשתלבות ישראל במזרח התיכון ; חלק נכבד אף יותר ( % 8 . 57 ) גרס שהערבית חשובה לחיים בישראל ; וחלק לא מבוטל ( % 38 ) אף טען שיש ללמד ערבית כבר מכיתה א' . אך רובם הגדול של המשיבים שהכירו בערך לימוד הערבית ( % 4 . 65 ) טענו כי הערבית חשובה מסיבות ביטחוניות, בבחינת "דע את האויב" . כאשר הנתונים פולחו לפי מוצא אתני, עלה ממצא מטריד לא פחות : נמצא כי יהודים מזרחים החזיקו בעקביות בדעות שליליות יותר כלפי הערבית . לדוגמה, % 58 מהיהודים שאינם מזרחים האמינו כי הערבית צריכה להיות שפה רשמית בישראל, לעומת % 49 מהיהודים המזרחים ; כמו כן, % 29 מהיהודים שאינם מזרחים גרסו כי "אזרחי מדינת ישראל צריכים לדבר רק עברית", לעומת % 39 מהיהודים המזרחים ; ובעוד ש- % 8 . 59 מהיהודים שאינם מזרחים טענו כי יש לדעת ערבית בבחינת "דע את האויב", % 2 . 74 מהיהודים המזרחים טענו כך, אף שהשפה הערבית היא שפת המורשת והחיים של אבותיהם ואימותיהם . נקודת המבט הסוציולוגית והביקורתית מציעה שההתכחשות לערבית נכפתה על היהודים יוצאי מדינות ערב . המדינה נקטה הבחנה ברורה בין "יהודים" ובין "ערבים"
|
|