|
|
עמוד:8
8 שפה מחוץ למקומה ׀ יונתן מנדל גם ברלוונטיות שלהם בשדה הוראת הערבית בישראל . שכן רוב היהודים הלומדים ערבית לא יתוודעו לסאלם ג'ובראן או ליצירתו, אבל קידר נעשה דווקא מפורסם מאוד : הסרטונים של אלג'זירה שבהם נשמעות התבטאויותיו האנטי-ערביות הפכו פופולריים, והם משמשים בפעולות העשרה לתלמידי ערבית בתיכון או בחיל המודיעין כדי להמחיש את השימוש הפרקטי בשפה הערבית . לטענתי, הקיטוב בין ג'ובראן לקידר משקף את מצב השפה הערבית בישראל . הערבים כמעט אינם תורמים לידיעותיהם של היהודים בשפה ולהיכרותם עם התרבות והחברה הערבית ; את רוב רובו של הידע בנושאים הללו מקבלים התלמידים מידי מורים, מומחים וחוקרים יהודים . עבור החברה היהודית בארץ, הערבית אינה אמצעי לתקשורת בין-אישית ובוודאי לא שער לתרבות האזור ולהיכרות אמת עם תושביו, אלא ההפך מכך : כפי שאטען בספר, לאורך מאה השנים האחרונות, הערבית, במקום שתשמש כלי לקירוב בין היהודים לבין העולם הערבי והחברות הערביות, הפכה בעיקר לאמצעי מפריד ומרחיק . בספר זה אני מבקש להתחקות על תולדות הוראת הערבית בחברה היהודית בישראל במאה השנים האחרונות . אני בוחן כיצד אירע שהוראת הערבית תורמת לריחוק ולהפרדה בין יהודים לערבים, במקום שתשמש להתקרבות, לשיחה, להיכרות ולהתקשרות ביניהם . הספר סוקר את מקומה של הערבית בקרב היהודים לאורך ההיסטוריה, ומתאר כיצד צמחה בארץ, בתחילת המאה שעברה, גישה חדשה להוראת הערבית שהתבססה על שיטות אירופיות ועל המודל הפילולוגי הגרמני . לאחר מכן מתוארות בו ההתפתחויות שחלו בתחום הוראת הערבית — בין היתר עקב לחצים להתאימה לצורכי היישוב, ולנוכח הדומיננטיות הגוברת של שיקולי הביטחון, בעיקר למן שנות הארבעים של המאה העשרים . רשתות המומחים היהודים-ישראלים שנוצרו עם הזמן עיצבו את הנורמות של לימודי הערבית בארץ והתוו את האופק שעיני התלמידים נשואות אליו, ומצב עניינים זה שריר וקיים גם היום ברוב המרחבים שבהם נלמדת הערבית בחברה היהודית, במערכת החינוך ומחוצה לה . הספר מתבסס על מחקר שראשיתו בשנת 2007 , כשלמדתי לתואר דוקטור במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה ; ועל מאמרים שפרסמתי לאחר חזרתי ארצה, בשנים 2012 – 2019 , בעקבות מחקרי המשך שקידמתי באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת תל אביב, במכון ון ליר בירושלים ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב . במהלך התקופה הארוכה הזאת סייעו לי רבים, מקרוב ומרחוק, בשלבים שונים של המחקר ושל הכתיבה . תודה מעומק הלב למנחה הדוקטורט שלי, חוקר השפה והחברה פרופ' יאסיר סולימאן, שבתקופת המחקר שימש ראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת קיימברידג' . פרופ' סולימאן עזר לי לשאול שאלות שלא העזתי לשאול בירושלים ולראות את הנושא בעיניים אחרות, ואני מוקיר ומעריך את סיועו והדרכתו . לשלושת השופטים של עבודת הדוקטור אני חב תודה על הערותיהם
|
|