|
|
עמוד:12
12 פתח דבר את תרבותם, אבל למעשה זוהי פעולה של דמיון, כי הוא לעולם לא יוכל להיות כמוהם . לעומת זאת כשחקרה את "האנשים שלה", שכן גם היא יהודייה וצפויה להתבגר במרוצת השנים, היא הזדהתה אתם יותר מאשר עם אנשים מחברות מסורתיות רחוקות / מנותקות שאִתם 2 אמנם ברברה מיירהוף לא זכתה לחיים ארוכים מכיוון שנפטרה עבדה . ממחלת הסרטן בגיל חמישים, אבל הקִרבה הגדולה שהרגישה כלפי נחקריה בלטה באתנוגרפיה הרגישה שכתבה עליהם . הנשים המבוגרות שפגשתי במחקר לא חשבו שיש בי צד תימני לפני שסיפרתי להן על כך, אבל הידיעה הזאת יצרה בינינו קשר חזק . היא גרמה להן להיפתח לפניי ולספר על ההיסטוריה האישית ועל החיבור שלהן לשכונת התקווה, ויצרה אצלי מחויבות גדולה לתיעוד מדוקדק ואמפתי של חייהן . אבל מלבד הקשר המיוחד שנוצר בינינו, שנמשך בביקורים חוזרים בבית הקשישות גם אחרי שהסתיים המחקר, הבנתי שהתיעוד שלהן חשוב לא רק בגלל האבחנה החדה של ימית, עובדת המתנ"ס המקומי שהזכרתי לעיל, שהקשישים "חיים על זמן שאול", אלא גם בגלל שמצבם מהווה אלגוריה להשתנות השכונה לנוכח התהליכים הגלובליים שהשפיעו עליה . בית הקשישות במרכז הקהילתי היה כאמור רק אחד מכמה מוקדים שבהם ערכתי עבודת שדה אינטנסיבית בשכונת התקווה . הזיקות הרבות שעלו בין השיחות המעמיקות והמתמשכות עם הנשים מחד גיסא, ובין שיחות וראיונות עם שלושה דורות ( צעירים, מבוגרים וקשישים ) של תושבי השכונה הוותיקים, שכנעו אותי כי הביוגרפיה של התושבות הוותיקות, שההיסטוריה האישית שלהן משוקעת בזו של המקום, פותחת פתח להבנת הביוגרפיה של השכונה בכללותה . סיפורן של הנשים מבטא את הזהויות האתניות, המעמדיות, המגדריות והגיליות שלהן . הוא ממחיש את המשמעות שהן מעניקות לזהותן המורכבת ואת דרכי ההתמודדות שלהן עם החסמים שהיא מעמידה בפניהן . לאורך הספר אתאר את ההיסטוריה של השכונה מנקודת מבטן ואחשוף את הפגיעוּת שלהן באירועי חיים משמעותיים בעברן . אירועים אלו מבטאים את מערכות היחסים המורכבות שלהן עם בעליהן במשפחה הפטריארכלית, ועם המדינה בקשר לפרשת "ילדי תימן", כמו גם את 2 לצפייה בקדימון : https : / / www . youtube . com / watch ? v = 3 aZY1 IZc2 MU .
|
|