|
|
עמוד:14
14 ועוד — הינה תבנית דומיננטית בשירת אבידן, בכל תקופותיה . היא מצויה בשירתו במידה רבה של היקף ואינטנסיביות וּמקיימת זיקות עם כל רובדי הטקסט . לעתים קרובות, הפרודיה היא המסגרת המארגנת של השיר הבודד, של מחזור השירים והספר כולו . כמו כן, ישנן פרודיות נקודתיות במסגרת הבית או השורה . תכונות הפרודיה — החיקוי ( האינטרטקסטואליות ) , הווכחנות שלה וסוגי 2 שהיא מעוררת — הן הן תכונותיה של שירת אבידן כולה . תכונות אלו הצחוק אחראיות, כמדומה, על קשיי הקליטה המקיפים יותר ששירה זאת יוצרת . במקום שהאינטרטקסטואליות והאנליטיות היצירתית של הפרודיה בניתוח המקור יעניקו ממד אינטלקטואלי מתוחכם ויוקרתי ליצירה, היא נתפשת כחקיינית וטפילית, כי היא תלויה ביצירה אחרת ( אלכס פרמינג'ר [ Alex Preminger ] 1993 ) . ועוד, הפרודיה, בהיותה אינטרטקסטואלית, מקשה על הקריאה, כי מחד גיסא, היא מסבה את תשומת הלב אל השיריות המיוחדת שלה עצמה ומאידך גיסא, דורשת קריאה מיומנת באמצעות הכרת המקור . לכן הקורא המחפש מסרים אישיים ואוניברסליים יכול למצוא אותם בשירת בני דורו של אבידן, כגון אלו שצוינו לעיל, אולם מתקשה למצוא אותם בשירתו . במקום אלה הוא מוצא הרבה ויכוחים שיריים ולשוניים פנימיים, משחקי לשון, ביקורת לשון וכדומה . לשוניות זו מקשה על קליטת הקורא את שירת אבידן . לאור זאת עבור חלק מקוראיה השמרניים של שירת אבידן התחושה היא שאבידן הוא "משורר למשוררים" . קושי נוסף שהפרודיה אחראית לו, נעוץ באופייה המהתל . השיר האבידני הפרודי מציג את עצמו כמוצר בן חלוף, כמופע בידור קומי, מה שמציב אותו אצל הקוראים ובביקורת המקובלת בעמדת נחיתות, היות והקומי נחשב פחות מן הטרגי או הרציני . הביקורת מחפשת בשיר אובייקט אסתטי בעל ערך קיים ואילו אצל אבידן היא נתקלת בהיתול . לכן העמדה הקומית-פרודית של אבידן 3 ועוד, ההומור הותקפה על ידי הביקורת יותר מכל תכונה אחרת בשירתו . 2 הפרודיה איננה בהכרח טקסט המעורר צחוק, אולם חיבור זה מתייחס לפרודיה ההומוריסטית . 3 לאמביוולנטיות ולדחייה של הביקורת את העמדה הליצנית של אבידן ראו : שלמה גרודזנסקי 1958 ; דן צלקה 1962 ; שלום קרמר ,1976 עמ' 287 ; אב-קלמן בלט 1985 ; מרדכי גלדמן ,1985 1988 ; אילן שיינפלד 1985 ; אריאל הירשפלד 1987 ; אורציון ברתנא ,1987 1988 ; עמוס לויטן 1988 ; רן יגיל 1999 ; והרשימה עוד ארוכה . לדוגמה, גלדמן מכנה את אבידן, לץ המילים, התמלילן הלולייני ש"מגחיך כל מצוקה והוא נקי מרגש מעכב — הוא תנועה טהורה, פאלוס- מכרכר או זין-מתהולל, כוח יוצר הנע אלים ומהופנט כטיל רב שלדי במרחב אין סופי . הלץ של קלפי הטארוט, המייצג שלב רוחני גבוה מאוד, הוא עיוור וחופשי וסימנו אפס . האפס המסמן אותו מציין את חופש התנועה שלו, אך גם את התהום המצוירת באופן מסורתי, לרגליו . וכך גם ההרסנות הדיאלקטית של אבידן כנגד הסדר האסתטי והאתי, מולידה איזו תהום נוראה של היעדר משמעות והיעדר צורה ותבנית . הלץ מצביע אל חוכמה עליונה ואל הפוטנציאל האנושי האין סופי ממש כשם שהוא מורה על הכאוס" ( גלדמן 1988 ) . אפילו
|
|