מבוא

עמוד:9

חוק חי : שיטור וריבונות תחת כיבוש | אילת מעוז 9 הפלסטיני החוק החי מופיע לא רק בדמותם של השוטר או של החייל, אלא גם בדמותו של האזרח הישראלי החמוש, בעיקר המתנחל מן הגבעה . במצב של סְפָר, המתנחל הוא חוק חי לא רק במובן אחד : ראשית, הזכויות המוקנות לו בכוח ובפועל הופכות אותו לאיום ולכוח קבוע שאינו שונה במהותו מן הכוח הנתון בידי כל אחד משליחי המשטר . שנית, פעילותו במרחב של הרשאה עמומה הופכת אותו לנושא החוק ולמוציא לפועל של רוח החוק, של האמת הגלויה והמוכחשת, ההופכת דרכים מסוימות של חריגה מהחוק למקובלות על הכלל . שלישית, המתנחל, הרואה בעצמו מוציא לפועל של מאווייו הכמוסים של המשטר, מחקה לעיתים קרובות את הדרכים האלימות שהמדינה מפיצה - הצבת מחסומי דרכים, בדיקת תעודות, איומים, חטיפה ועינויים ונקמה . רביעית, כאזרח של מדינה שבה הריבונות היא יהודית בהגדרה, עצם נוכחותו של המתנחל בטריטוריה שנויה במחלוקת ( ״קביעת עובדות בשטח״ ) היא סמן של ריבונות . לפיכך המתנחל הוא מקור החוק והתוצאה שלו, וכך גם האופן שבו הוא שב ומוצדק באצטלה של הגנה . אזרחי המדינה הכובשת בתפקידם כחוק חי נושאים אל הסְפָר את אלימותה של הריבונות שזיהה ולטר בנימין במשטרה . כאמור, בנימין ( 2006 ) הבחין בין שני היבטים של אלימות חוקית : אלימות מייסדת חוק, שמטרתה לייצר תביעה ריבונית, ואלימות משמרת חוק, שתפקידה לאבטח את הקיים . בה בעת הוא הראה כי אלימות המשטר חורגת בהכרח מהיחס בין אמצעים ומטרות, והיא בהכרח אלימות ״עודפת״ שאינה אלא ביטוי ממשי של שליטה . מכאן מתברר כי אם בוחנים את בעיית הריבונות בגדה המערבית מנקודת המבט של אכיפת חוק, לא ניתן להתעלם מכך שהמתנחל הוא ריבון בזעיר אנפין, ריבון קטן שיחסו לחוק אינו יציב וגם אינו מובן מאליו . ויג'ילנטיזם ( vigilantism , משמע עשיית דין עצמית, ״לקיחת החוק לידיים״ ) הוא תופעה קולוניאלית מובהקת . קולוניאליזם מיישב נוטע את הריבונות בגופו המוגזע של העם ומשתמש בעקרון הגזע לשם הצדקת ייסודה של התביעה הפוליטית על הטריטוריה . כאמור, יש להבין ריבונות כאן על כל משמעויותיה : כמקור החוק וכהצדקה לקיומו, כהיות ( existence ) שעליו מגן החוק או כוח המשטר, וכחוק חי - ביטוי ישיר ולא מתוּוך של רצון וכוונה . החוק החי הוא אחד המקורות לריבוי של מופעים ויג'ילנטיים במרחבי סְפָר קולוניאליים ובפרויקטים מיישבים בכלל . הסְפָר הוא מרחב שבו החוק המדינתי נעלם אך שב ומתגלם בגופו של העם הכובש, המבטא את גחמותיו באופן ישיר ובלתי מתווך . במובנים רבים הסְפָר הוא ביטוי מרחבי של קומוניטס ( communitas ) בלשונו של ויקטור טרנר, המצב השולי של החברה בטקס המובחן מחיי הקולקטיב במרחבים ובזמנים של שגרה ( 1969 Turner ) . הטקס מפגיש לעיתים את החברה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא