הקדמה: כבוד האדם וצלם אלוהים

עמוד:14

כבוד האדם וצלם אלוהים — שוויון ושוני 14 הוא אידאל מכוון המאפשר את החלתו החלקית בצירוף תביעה מתמדת להרחבתו בהדרגתיות . השוויון הקאנטיאני אוניברסלי ומוחלט ולכן אוסר כל העדפה ואינו מכיר בערכם המוסרי של יחסים אישיים המערבים רגשות . התביעה המוסרית מתֻווכת על ידי חוק אוניברסלי ולכן חלה על מעשים בלבד . בכך נוצרת השטחה של היחסים המוסריים מצד אחד, אבל תביעה להחלתם על הכול מצד שני . תפיסה זו אינה מאפשרת כינונן של מערכות יחסים מוסריות במעגלים פרטיקולריים . התביעה להחלה שוויונית מוחלטת מתקשה למצוא קטגוריה שתעניק ערך מוסרי ליחסים אישיים . לעומת זאת, בתפיסה של צלם אלוהים, השוויון האוניברסלי הוא אידיאל שהאל מייצג . האידיאל האלוהי תובע את כל עומקם של היחסים ואת כל היקפם, אבל מותרת לאדם הגשמת אידיאל זה בהתאם לכוחותיו . לכן האדם כצלם אלוהים קונקרטי פותח ביחסים אישיים עמוקים עם זולתו הקרוב, אבל נתבע להרחיבם למעגלים נוספים כפי כוחו . התביעה להעמקת היחסים מכוננת מעגלי יחס פרטיקולריים, אבל האידיאל האוניברסלי של צלם אלוהים תובע הרחבה מתמדת שלהם . הבדלי יסוד אלה מכוננים גם הבחנות בנוגע לתפיסת הצדק בתחום החברתי- כלכלי ובתפיסת החירות הנגזרת מהם . הערך המרכזי הנגזר מכבוד האדם הוא חירותו . האדם נתפס כיצור אוטונומי הקודם לחברה ומכונן אותה בבואו באמנה עם שותפים אוטונומיים אחרים . אמנה זו מאפשרת שיתוף פעולה הוגן המחלק באופן שוויוני את החירויות, אבל זהותם הפרטית של השותפים נותרת מחוץ לאמנה זו . האמנה החברתית תובעת צדק חלוקתי של החירויות . לכן נתבעת העברת אמצעים מאדם לזולתו כדי לאפשר חירות שווה לכול . בכך מתערבת המדינה באופן ניכר בנכסי שותפיה, אבל ניטרלית בנוגע לחירותם לקבוע את זהותם ואת אופן חייהם . כיוון שלחברה בכללותה אין טוב משותף, החלוקה הצודקת של החירויות קובעת את זהותה . הערך המרכזי הנגזר מצלם אלוהים הוא החיים האנושיים . חיים אלו מתבטאים במאפיינים הייחודיים של כל אדם . צלם אלוהים ניכר דווקא בייחודיותו הפרטית של האדם, אבל הוא יצור דיאלוגי הפתוח לשיח עמוק עם זולתו . בהכרתו בצלם

המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר