תודות

עמוד:9

תודות 9 לגיבושם של כמה מן הרעיונות המופיעים בפרק השני תרמה השתתפותי בשנת 2005 בפורום ללימודי חברה ותרבות בישראל במכון ון ליר בירושלים, שדיוניו באותה שנה הוקדשו לנושא ׳גזע, הגזעה וגזענות בחברה בישראל׳ . אני מודה ליהודה שנהב וליוסי יונה על שצירפו אותי לפורום, ולחברי הפורום על תרומתם . תודתי העמוקה להורי ולקוראי הנאמנים, ציונה שמשי ויכין הירש, שתמכו בי בחומר וברוח מהרגע הראשון ולכל אורך הדרך . מאז ומתמיד תאוות הידע שלהם, והעניין שלהם בדברים גדולים כקטנים היו לי השראה . חברים ועמיתים רבים תרמו בדרכים שונות להשלמת המחקר והכתיבה : קראו, העירו, התווכחו, סיפקו השראה, השאילו חומרים, נתנו עזרה חומרית, פתחו את ביתם או עודדו בעת צרה . תודתי נתונה להם : ניר אייל, יהונתן אלשך, נאור בן יהוידע, נירה ברטל, סבינה ברטרם, רענן גבאי, סוזן גנון, ברברה דודן, נדב דוידוביץ׳, רקפת זלשיק, יובל יונאי, כנרת להד, בועז נוימן, עופר נור, בני נוריאלי, רגב נתנזון, דירק סדובסקי ודנה שרעבי-סדובסקי, אורה סלונים, רפאל פלק, ג׳ניפר רוברטסון, אורית רוזין ושפרה שורץ . לכמה חברות וחברים מגיעות תודות מיוחדות : לעפרה וזאב טנא על חברותם האמיצה, על הפרגון המתמיד, ועל כך שהם תמיד שם בשבילי . לסנאית גיסיס, על הנכונות התמידית לסייע, על העצות הרבות והמועילות ועל הנדיבות האינסופית . לנטלי רוטמן, חברתי לספסל ולדרך, אשר גם כאשר הפריד בינינו האוקיינוס המשיכה ללוות בנאמנות את תהליך העבודה . לבסוף, תודה לילד הנפלא עומר שרון-גבאי-הירש, שעל שאלתו החוזרת ונשנית ׳דפנה בבית ? ׳, נאלץ לשמוע יותר מדי פעמים תשובה שלילית . מתיקותו, רגישותו וחכמתו מאירות את חיינו בכל רגע נתון . מקווה שמתישהו תרצה לקרוא קצת בספר הזה, עומר ( אבל מבטיחה לא להכריח אותך להביא אותו לחברים ליום ההולדת ) . תודה ענקית ואהבה רבה לסמדי שרון, אבירת ההיגיינה, שקראה אינספור טיוטות, עמדה בגבורה בתהפוכות הנפש, ואף עסקה לצד עבודתה האקדמית בכל אותן מלאכות כפויות טובה של תחזוק חיי היום-יום והבית, שהזנחתי אני . שני אנשים שעמם הייתי רוצה לחלוק את צאתו של הספר לאור אינם עוד בין החיים : אבי, יכין הירש, לקה באירוע מוחי ומת בקיץ 2011 . אמנם במקצועו הוא היה איש הדימוי המצולם, אולם היתה לו תשוקה לא פחותה למילים ולספרים ( כרוח וכחומר – מבין מאות הספרים שכיסו את קירות הבית תמיד ידע לזהות את השניים שחסרים ) . אין לי ספק שפרסומו של הספר היה גורם לו לשמחה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא