|
|
עמוד:6
מסכתות תמיד - מידות 6 מ ב ו א עבור חכמים המקדש הוא, אפוא : 1 . מקום שניתנת בו חשיבות רבה לשמירה על פרטי ההלכות . ההלכה מכתיבה כל פרט בניהול הכספי והארגוני של המקדש, בהעמדת הקרבנות וכדומה, ובנוסף חכמים מספרים גם על נוהגים שהיו בו ואינם חשובים מבחינה הלכתית, אך הם משמעותיים לפחות מבחינה נוסטלגית . 2 . מוסד יהודי מרכזי, מקום שמתכפרים בו עוונותיהם של ישראל ואין ביקורת על נוהגיו, אלא לעתים רחוקות . אין כל הטחה של חשד בשחיתות או בעבריינות אחרת . אך מצינו טענות על כוהנים שמנצלים את עצמתם להעצמה אישית, כגון השיר "על אלו ועל כיוצא בהן ועל דומה להן ועל עושין כמעשיהן היה אבא שאול בן בטנית ואבא יוסי בן יוחנן איש ירושלם אומר אוי לי מבית ביתוס אוי לי מאלתן אוי לי מבית קדרוס אוי לי מקולמסן אוי לי מבית אלחנן אוי לי מבית לחישתן אוי לי מבית אלישע אוי לי מאגרופן אוי לי מבית ישמעאל בן פיאבי שהם כהנים גדולים ובניהם גזברין וחתניהן אמרכלין ועבדיהן באין וחובטין עלינו במקלות" ( תוס', מנחות פי"ג הכ"א, עמ' 533 ומקבילות ) 7 , או ההאשמה שאנשי המקדש תאבים למשרות בירושלים ( ירו', תענית פ"ד ה"ה, סט ע"א ) . קטעי ביקורת אלו ואחרים אינם ב"קובץ זיכרונות המקדש" אלא במקורות אחרים . 3 . המקדש הוא מבנה מפואר ועשיר עד למאוד, והעושר הוא דרך לעבודת ה' וביטוי לה . ימים של מצוקה, שאף הם בוודאי היו, אינם נזכרים, אלא בהקשר של מלחמות . 4 . המקדש הוא שיא הסדר והאסטטיקה . סדרי הטקס מוקפדים ומופלאים, ורוב עם מצוי תמיד במקדש 8 . 5 . עם זאת אין למקדש קרקעות, והוא איננו מוסד להפקת רווחים . המקדש אינו יכול להפסיד, אך גם לא לעשות עסקים ( נתון זה עולה ממסכת שקלים, במסכת מעילה ראינו כי תמונה זו אינה שלמה ) . 6 . המקדש נישא מעל למחלוקות הפוליטיות בעם, אך הוא זירה מרכזית לעימותים בין צדוקים ופרושים ( חכמים ) . העימותים הללו אינם נזכרים אלא ברמזי רמזים ( יומא, פרה ) , ומופיעים באופן ברור יותר במקבילות, בתוספתא ובמקורות אחרים . 7 אנשי הכת מעלים ביקורת נוקבת על המקדש ומבססים על כך את השקפת עולמם . ספרות החכמים יודעת לספר שביקורת כזו גרמה גם להקמתו של המקדש המקביל במצרים בידי חוניו, מתוך רדיפת מעמד וכבוד ( בבלי, מנחות קט ע"ב ; יומא לט ע"ב ; ירו', יומא פ"ו ה"ג, ג ע"ג ) . 8 ראו, למשל, משנה, ערכין פ"ב מ"ה לפי פירוש הבבלי, שם יג ע"א . כמה וכמה הלכות במקדש מנומקות בנימוקים פרטיים וטכניים, אך הנימוק העיקרי המובא במקורות הוא "לעשות פומבי" ( "פומפי" ) לדבר, כלומר כדי לנהל את המקדש בצורה טקסית ומעוררת כבוד . התלמודים סומכים את העיקרון לפסוק "בבית אלהים נהלך ברגש" ( תהילים נה טו – ירו', יומא פ"ב ה"ב, מ ע"א ; בבלי, כד ע"ב ) , והמדרש מכנה את עקרון הפומביות "להרגיש את העזרה" ( מדרש תהילים נה א ) , ראו למשל פירושנו ליומא פ"ב ה"ב ; ירו', יומא פ"ב ה"א, לט ע"ד ; פ"ב ה"ד, מ ע"א ; שקלים פ"א ה"א, מה ע"ד ; סוכה פ"ד ה"ו, נד ע"ג ; בבלי, יומא כד ע"ב, ועוד .
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|