|
|
עמוד:8
8 שונא שקרים ה' הראשון הוא האמונה שיראת שמים מחייבת נמיכות קומה אינטלקטואלית . נמיכות קומה זו מונעת מן האדם להתבונן בתורה במבט ביקורתי, כיוון שהיא מניחה שנקודת המבט האנושית לעולם לא תוכל לתפוש את חכמתו האינסופית של האל, קל וחומר לבקר אותה . כיצורים דתיים איננו יכולים לפקפק בדברי האל . אני זוכר שכשהייתי תלמיד בכיתה ג' חזרתי באחד הימים מבית הספר ואבי שאל אותי מה למדתי באותו היום במסגרת לימודי הקודש . עניתי שלמדנו פרק מסוים בתורה . אבי שאל מה אני חושב על פרט מסוים באותו הפרק, ומיד עניתי : "אה, רש"י אומר ש . . . " . אבי קטע אותי באמצע המשפט ואמר : "דניאל, לא שאלתי אותך מה אמר רש"י . שאלתי אותך מה אתה חושב" . בתפיסת עולמו של אבי, יראת שמים איננה מקטינה את האדם אלא מעצימה אותו . אלוהים, שבחר לכרות ברית עם האדם, מזמין אותו לשותפות שבה דעתו ואנושיותו מוערכים ומחוזקים . העיקר הדתי השני הוא האמונה שההתגלות היא המקור העיקרי, ואולי אף הבלעדי, לאמת . אמנם ניתנה לנו הרשות לשאול ולחקור, אך בכל מקרה שמתעוררת סתירה בין האמת כפי שאנו מבינים אותה לבין התורה, עלינו להכניע את שאלותינו בפני האמת שבהתגלות, ולא נותר לנו אלא להרכין את ראשנו ולענות אחריה באדיקות "אמן" . אבי סבר, כמו הרמב"ם, שלא ניתן להפריד בין האל לבין האמת . אלוהים אמת הוא . אך אמונה זו אינה תובעת כניעות של האדם אלא דורשת ממנו אחריות על כך שבכל מקום שבו יגלה פגם מוסרי או אינטלקטואלי בתורה, יפרשוׄ מחדש וישנה את משמעותו . אבי האמין שהאמת היא אוטונומית ( לאל ) ובת השגה לאדם, כמו שעולה מדמותו של אברהם הניצבת מול האל בסדום . על כן האל ש"שונא שקר" שונא את מה שנתפס כשקרים על ידי בני אדם . "לא בשמים היא" אינה הצהרה המעידה על אוטונומיה אנושית בלבד אלא על אחריות על כך שהאמת, כפי שהיא מובנת בכל דור, תאתגר את התורה ותחדש אותה . רק כך תהיה האמת ראויה לשמו של האל . העיקר הדתי השלישי המוביל להכשרת שקרים נעוץ ברגישות הציבורית הטמונה בחיים היהודיים . מהרגע שאנו עומדים על דעתנו, מלמדים אותנו שהיהדות אינה המרוץ של האדם היחיד אחר אושרו הפרטי, אלא מסע משותף, קולקטיבי, של עם שלם . התורה מתגלה לעם בלבד, ורק באמצעות אותו עם היחיד יכול לעמוד לפני האל : "כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל ועכשיו שחטאו אתה למה לי" ( בבלי, ברכות לב ע"א ) . לכל אחד זכות להחזיק בדעותיו, בשאלותיו ובספקותיו, אולם בסופו של דבר, יש להקריב את כל אלו על מזבח האחריות הקהילתית . אך המחויבות לחיים דתיים מתוך הקולקטיב בלבד עלולה ליצור סמכות חדשה מלבד
|
|