|
|
עמוד:7
בשנות החמישים של המאה העשרים התעוררה בישראל הדרישה לגופן, או משפחה של גופנים, שיכיל את כל הווריאציות הדרושות בתחום הדפוס . הגופנים הקיימים באותה עת, למשל קורן, דוד, הדסה וצבי, לא סיפקו מענה הולם, וכך לקח עליו המעצב הגרפי צבי נרקיס לעצב משפחה רבת גופנים ובה סוגי אות שונים שיוכלו לחיות זה לצד זה בלי צרימות . ב ‑ 1958 הוא הציג את הגופן נרקיס בלוק שמן, ובכך איפשר לראשונה שימוש באות עברית באופן שסיפק את הפתרונות הדרושים לספרים ולעיתונות : אותיות מודגשות, כותרות, טקסט רציף ארוך, אותיות נטויות וכו' . נרקיס יצר אחר כך עוד כמה וכמה גופנים, ובהם נרקיס תם, נרקיס חדש, נרקיסים ונרקיס חן . מאחר שאותיות נרקיס בלוק, המורכבות מצורות גיאומטריות פשוטות בהשפעת אותיות עבריות עתיקות שנמצאו חקוקות באבן, נוצרו תוך דגש על קריאוּת גבוהה גם בקנה מידה קטן, הגופן נעשה נפוץ במסמכים ובטפסים רשמיים . ב ‑ 1968 יצא לאור הספר הראשון שסודר באות נרקיס, מלאכת המשכן מאת משה לוין, ואחר כך התחבבה האות בעיקר בהדפסת ספרי ילדים . כמחווה של כבוד לתרומתו העצומה של נרקיס לתרבות הישראלית בחרנו להשתמש בגופן נרקיס גם בספר זה .
|
|