|
|
עמוד:10
גיליון 4 | דצמבר 2018 . טבת תשע"ט [ 10 ] עקירה מן המשנה מורכבות ההלכה והשינויים בה בעיני חכמי התלמוד הירושלמי חנן מזא"ה המאמר מבקש לבחון את יחסם של חכמים למורכבות ההלכתית בתחום השביעית, היא שנת השמיטה, כפי שהדבר משתקף בסוגיות התלמוד הירושלמי . תחום הלכתי זה, כעולה מן המקורות, הוא זירה הלכתית רוחשת בתקופת חכמים בהשפעת התפתחויות חברתיות, כלכליות ופוליטיות תחת השלטון הרומי ולנוכח הקושי המתמשך בקיום איסורי השמיטה . המאמר מתייחס לשניים מן המתחים הבולטים בזירה זו מנקודת ראותה של המערכת ההלכתית בשתי סוגיות בתלמוד . בסוגיית הפתיחה של המסכת חכמים מתלבטים כיצד להמשיג שינויים דרסטיים בהלכה בתקופתם המאתגרים את סמכות ההלכה, הן מבחינת יחסה של הפסיקה לדורות הקודמים הן מבחינת הפער הבלתי נסבל בין ההלכה בקנון ובין זו הנוהגת, ומציעים מודלים יוצאי דופן . בסוגיה השנייה, החותמת את החלק החקלאי של המסכת, מובא רצף סיפורים המבטא רגישות ומורכבות ביחס הדיאלקטי שבין הממסד הרבני ובין קבוצות של יהודים שאינם אדוקים בסביבתו, הכולל לעיתים העלמת עין הלכתית מכוונת . השילוב בין שתי הסוגיות ממסגר את המתרחש בין דפי המסכת ואת הדיונים ההלכתיים בזירה טעונה זו ומציג רפלקציה רבנית חריגה ומלאת דקויות בנוגע לאתגרי המערכת ההלכתית ולתפקידה במציאות משתנה . סמכותו ותפקידו של המחבר היחיד בהגות היהודית הרמב"ם כמקרה בוחן עומר מיכאליס ברקע מאמר זה ניצבת תפנית מרחיקת לכת שאירעה בתרבות היהודית בימי הביניים וחצתה את גבולות הסוגה וענפי היצירה השונים – הולדת המחבר היחיד . בשונה מן הספרות התלמודית ואוצרות המדרש של שלהי העת העתיקה, אשר נוצרו ונחתמו בעיקרם כיצירות קולקטיביות, החלו בימי הביניים להיכתב יצירות בסוגות אשר היחיד היה מרכזן המכונן, בכללן המונוגרפיה ההלכתית ושירת החול האישית וכן יצירה ענפה בסוגת מונוגרף הסוד היהודי . תופעה זו נהנתה בימי הביניים משגשוג ותרמה תרומה מכרעת לעיצוב המחודש של היהדות, על היבטיה התאולוגיים, הקוסמולוגיים, המשפטיים והפואטיים . הופעתו של המחבר אפשרה ליחיד אופני מבע שלא עמדו לרשותו בעבר והעניקה לאינדיווידואל את האפשרות להתערב במרקם התרבותי של עיתו . במאמר זה אני מעיין באופן שניסח הרמב"ם את עצם התייצבותו כמחבר יחיד ומנתח את מערך הצדקותיו ואת מענהו לשאלת הסמכות העומדת לרשותו לחבר את חיבוריו .
|
|