|
|
עמוד:14
14 השינוי הקובע במעמדו של ישורון מתחולל בשנות השבעים והשמונים . מאיר ויזלטיר מגלה בשירתו חלופה ממשית למה שהוא תפש כנוסחה ממותנת וגזוזה של המודרנה : הסימבוליזם המהוקצע של אלתרמן מחד, והמינימליזם המופשט של זך, מאידך . ב"פסח על כוכים" — "השיר הקולע חלה אחת, חמה וקשה, מן הבצק היהודי ומן הבצק הפלשתיני" — ובדמותו האקסצנטרית והשולית של ישורון, גילה ויזלטיר אפשרויות משחררות, שנרתמו על-ידו לביסוס הכיוון השירי החדש שלו ושל בני דורו ( ויזלטיר, ,1975 1980 ) . תמורה בתדר הקליטה של שירתו מתרחשת כשמתקבלות הפנים החדשות של השירה בסימן קריאה, ולאחר מכן בחדרים . מנחם פרי היה בעל-משקל בעיצוב האקלים שבו ישורון לא רק נקרא אלא גם כתב ( עיקר יבולו של אבות נכתב בעשרים השנים שבהן "כיהן כזקן" . . . אצל צעירי סימן קריאה ) . כעורך וכמו"ל, אך גם כחוקר וכמרצה, פרי הטביע חותם על הטעם הספרותי שלנו . קראנו אצלו את הורביץ, ויזלטיר, וולך, שבתאי ולוין בנשימה אחת עם סילביה פלאת, ווירג'יניה וולף . במבט לאחור מתחוור לי שחשבתי על אבות בזיקה למנדלי, ברנר, גלטשטיין, אצ"ג, ולתרגומים החדשים של גוגול, בקט ושלום עליכם . הסמינריון של פרי טרף את הסדרים : קח לויזלטיר והשבר- הסורי-אפריקני לישורון נקראו כשערורייה ; ובכל זאת, בנשימה אחת עם ביאליק, פוגל ושטיינברג . מה שהורגלנו לתפוש כ'שירי' עבר תהליך 'הזרה', וחודד הקשב לסולם צלילים חדש . פרי העלה את סוגיית גבולותיו של השיר, פתח אותו למחזור השירים ולביוגרפיה . ה"משורר גם בחייו" התגלה לא רק בשאיבת פרטי היום-יום לתוך השירים, ב'התכתבות' התהליכית שביניהם, אלא גם במעשים ובמחוות שמחוץ לשיר ( מה שנחשב לסטייה, אם לא חטא, באותו עידן פורמליסטי ) . סטורקטורות-על התגלו כפיגומי משנה ונחשפו מסומניהן של תבניות תמאטיות כדי לגלות עוד מערכת ניגודים והתפצלויות ולהאיר את "המטאפוריות הטוטאלית" על-מנת להחזיר אותנו באופן חי לריאליה אינטימית של "המשורר המסתכל החוצה ופנימה" . כך ב"בשירה צריכים להשתמש בכוח" ( דבר 1974 ) , הכניס פרי לרפרטואר של השיח על שירי אבות שורת עניינים שהפכו מאז למרכזיים, למעין קונסנזוס של הקהיליה הפרשנית . מאמר זה הכין את הקרקע להתקבלות רחבה יותר של שירת ישורון, מעבר לחוג המשוררים . מאז שראו אור כל כתביו של ישורון ( 1995 - 2001 ) ולאחרונה גם מבחר שיריו ( מלבדאתה 2009 ) , החלה עבודתו להיקרא מחדש . קשה לחשוב על משורר ישראלי שזכה בשנים האחרונות למשקל כה רב אצל משוררים, חוקרים, ובעיקר חוקרים צעירים . העניין הגובר בעבודתו הניב דיונים בתחומים מגוונים : הביוגרפי ( צורית 1995 ) , ההיסטורי מודרניסטי ( אופנהיימר 1997 ; לחמן 2000 ) , הביקורת של התרבות ( גלוזמן 1999 ) , הפסיכו-סמיוטי ( וולקשטיין 2000 ) , הפסיכולוגי-חברתי ( מישורי 2005 ) , האידיאולוגי-פוליטי ( רוגני ,2006 חבר ,2009 2010 ) , היסטוריה של השואה ( אלבג, 2009 ) , פוליטיקה של זהויות ( שבת 2010 ) וההיסטורי-לשוני ( גרינוולד 2010 ) . אם בשלביה הקודמים של התקבלותו של ישורון עמדה הפרשנות בעיקר על ניגודים
|
|