|
|
עמוד:8
8 מחקר מדיניות 132 | עבירות ההסתה לגזענות ולאלימות בפרסומים שהם במהותם פרסומי דת — פרשנות שאינה מתחייבת מלשון החוק הקיים ; ובית המשפט מסרב להתערב במדיניות זו . העובדה שהתביעה לא פרסמה הנחיות מחייבות ( אף שקיימות הנחיות פנימיות ) יוצרת גם היא חוסר ודאות באשר למדיניות האכיפה בנושא . אי-פרסום של מדיניות התביעה בקשר להסתה ברשתות החברתיות יוצר אי-ודאות באשר לשאלת הדין הקיים ולהדרכת הציבור באשר למה מותר ומה אסור, ומה שלא פחות חשוב — מתי יש להתלונן . במחקר משווה נסקרות עבירות ההסתה בבריטניה, בצרפת, בארצות הברית ובקנדה וכן במשפט הבינלאומי . ניתן לראות בכל המדינות שההתלבטות בין הרצון לשמר את חופש הביטוי ובין הצורך להילחם בתופעת ההסתה כדי להגן על הערכים המוגנים בעבירות ההסתה מאפיינת את המחוקקים ; וטרם נמצא שביל זהב מובחן וברור לאיזון בין הערכים האלה . ישנה עמדה אוניברסלית כמעט ( למעט בארצות הברית ) שההסתה לגזענות במופעים משמעותיים שלה ראויה לענישה פלילית . עם זאת, קיים מגוון באפיון האיסור ובהיקפו . בניגוד לישראל, במדינות שנסקרו ניתן ביטוי ברור לערכים המוגנים - למניעה של מעשי אלימות ושל אפליה ולמניעה של פגיעה בכבוד האדם ושל שנאה גזענית . לטעמנו הביטוי הסטטוטורי המיטבי של ההגדרה הכפולה הזאת מופיע בחוק הקנדי, אשר מגדיר שני סעיפים נפרדים : האחד עוסק בביטויים הגורמים שנאה, ואין צורך בהוכחת פעולה גזענית כלשהי כתוצאה מכך, והאחר במניעת ביטויים גזעניים שעלולים להניע לפעולה . יש לציין שהסעיף העוסק בגרימת פעולה המבוססת על שנאה גזענית אינו דורש כוונה . גם בבריטניה בוטל ברבות השנים אלמנט הכוונה לקידום שנאה גזענית, ומסתפקים במודעות וביסוד הסתברותי . בקנדה ובבריטניה בהגדרת ה"ציבורים" שאסור להסית נגדם נכללת גם "נטייה מינית" . לטעמנו, תופעת ההסתה בישראל נגד קהילת הלהט"ב מחייבת לשקול הוספה של נסיבה זו גם לחוק הישראלי . בכל החוקים שנסקרו ( כולל בהמלצות הצוות הבינלאומי ברבאט ) נכללה גם הדת כמושא להסתה גזענית, ומוצע לאמץ זאת גם אצלנו .
|
|