מבוא

עמוד:11

11 מבוא הפרלמנט . אומנם מדובר בדוגמאות ממשטר נשיאותי וממשטר סמי-נשיאותי, שהם מלכתחילה אישיים יותר, אך ניתן לראות בהן סימנים נוספים לפרסונליזציה פוליטית שנמצאו לה עדויות, כפי שראינו, גם בדמוקרטיות הפרלמנטריות של ישראל, איטליה ואוסטריה . המחקר האקדמי זיהה פרסונליזציה של הפוליטיקה במדינות שונות, למשל באיטליה ( 2013 Fabbrini, ) , בבריטניה ( 2000 Mughan, ) ובישראל ( Rahat and Sheafer, 2007 ; Balmas et al . , 2014 ) . גם מחקרים השוואתיים בינלאומיים שהתמקדו במופעים ספציפיים של פרסונליזציה זיהו את התפתחותה . כך, במחקרים שעסקו בהתנשיאותיות ( presidentialization ) – התפתחות דפוסים של מעין-משטר נשיאותי, עם בולטות גוברת של ראשי הרשות המבצעת – במשטרים פרלמנטריים ( Poguntke and Webb, 2005 a ; Poguntke and Webb, b ; Webb, Poguntke and Kolodny, 2012 2005 ) ; וגם במחקר שבחן את אופיין של רפורמות בשיטות בחירות לפרלמנטים בדמוקרטיות אירופיות ( Renwick and Pilet, 2016 ) . לעומת זאת, מחקרים שניסו לספק תמונה כוללת יותר ובחנו את התופעה מכמה היבטים – מוסדי, תקשורתי, התנהגותי – ובכמה מדינות, גרסו כי הראיות לקיומה של פרסונליזציה מעורבות ( 2010 Karvonen, ) או אפילו שליליות ברובן ( 2010 Adam and Maier, ) . גם אחדים מהמחקרים שהתמקדו במופעים ספציפיים של תופעת הפרסונליזציה, כגון במסעות בחירות או בסיקור עיתונאי של הפוליטיקה, הגיעו למסקנות דומות בעניין מיעוט או היעדר ראיות מספיקות להתרחשותה של פרסונליזציה של הפוליטיקה ( Vliegenthart, Boomgaarden and Boumans, 2011 ; Kriesi, 2012 ) . ניתן לייחס את הפערים בין ממצאי המחקרים הללו לבעיות הקשורות להמשגה ושיטות מחקר שונות ( Blondel and Thiébault, 2010 ; Van Aelst, Sheafer and Stanyer, 2012 ) . אבל דומה כי חלק ניכר מחוסר האחידות הזה הוא תוצאה של ההבדלים ברמות הפרסונליזציה בין המדינות . גם שונוּת בין המופעים השונים של התופעה יכולה להסביר זאת : יכול להיות, למשל, שפרסונליזציה תתבטא בעיקר בכל הקשור למנהיגי המפלגות במסעות בחירות ופחות בפגיעה בלכידות הסיעתית בהצבעות בפרלמנט . לעומת זאת, מחקר השוואתי מקיף שפורסם לאחרונה ובחן פרסונליזציה לפי 11 אינדיקטורים ב- 26 דמוקרטיות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא