|
|
עמוד:9
9 תקציר יש להביא בחשבון שכמעט % 40 מהציבור הערבי אינם משתתפים כיום בבחירות משום שאינם מוצאים כתובת לקולם . אחד האמצעים להגדלת אמון הציבור בנבחריו הוא פנייה ישירה של חברי הכנסת לדעת הקהל במגוון ערוצי התקשורת, ולא רק לעת בחירות . הרוב המכריע בקרב הלא- מצביעים מזדהה עקרונית עם המפלגות הערביות, ובכל זאת אינו טורח להצביע . שיעור לא מבוטל מתוכם היו עשויים להשתתף בבחירות אילו היו מבינים את הקשר הישיר בין הצבעתם לבין הפעילות והתפוקה של נבחריהם בכנסת . בצד זאת, חלק אחר מהלא- מצביעים היו משתתפים בבחירות אילו הייתה קמה מפלגה ערבית חדשה בעלת סיכוי ריאלי לעבור את אחוז החסימה . חלק לא קטן מן השינוי נדרש בדרג מפלגות השלטון היהודיות . קיבועה של פרדיגמת "משחק סכום אפס" ביחסים שבין המפלגות היהודיות הגדולות למפלגות הערביות בשנים האחרונות אינו מועיל למערכת הפוליטית בכללותה, וּודאי שלא ליחסים בין יהודים לערבים במדינה . דיאלוג קונסטרוקטיבי וגלוי עם חברי הכנסת הערבים, הצבת הטיפול בבעיות האקוטיות של החברה הערבית בראש סולם העדיפויות הלאומי, ולא פחות חשוב מזה אימוץ שיח מכיל כלפי הציבור הערבי ונציגיו — כל אלה יחזקו את האמון של הציבור הערבי בכנסת . חלק גדול מהשינוי מצוי בפן הרטורי : התייחסות לאזרחים הערבים באופן קולקטיבי כדרך שעשתה ממשלת רבין- פרס בשנים 1992 - 1996 ( במקום השימוש במונחים הארכאיים "מיעוטים" או "לא- יהודים" ) עשויה בפני עצמה לחזק את אמון הציבור הערבי בשיתוף הפעולה עם המפלגות היהודיות הגדולות . השינויים הללו עשויים להעלות את ערכו של המשחק הפרלמנטרי בעיני האזרחים הערבים . ממהלך כזה תצאנה נשכרות לא רק המערכת הפוליטית הערבית אלא גם הדמוקרטיה הישראלית והחברה בכללותה .
|
|