|
|
עמוד:11
11 מבוא שיקוף החברה בישראל בהרכב הרשות השופטת 2 ושקיפות רבה יותר של תהליך המינוי ) , אולם אין מקום לשנות את עקרונות השיטה . יש להשאיר על כנה את שיטת מינוי השופטים הנוהגת בישראל . מחקר מדיניות זה מבסס את הטענות האלה באופן תיאורטי, היסטורי והשוואתי . בפרק 1 מוצגת שיטת מינוי השופטים בישראל, ובעיקר הרכב הוועדה לבחירת שופטים ודרכי פעילותה . בפרק 2 מסופרת ההיסטוריה של אימוץ שיטת מינוי השופטים בישראל באמצעות הוועדה לבחירת שופטים, בין היתר על בסיס מקורות ארכיוניים שנחשפים לראשונה במחקר זה . בפרק 3 נסקרות היוזמות העיקריות מהשנים האחרונות לתיקון השיטה הזו . בפרק 4 מתוארים העקרונות שלפיהם מן הראוי לעצב שיטת מינוי שופטים ומוסבר מדוע הוועדה לבחירת שופטים היא דגם טוב לאור עקרונות אלה . בפרק 5 מוצגות המגמות העולמיות בשיטות מינוי שופטים בעולם, ובפרקים 6 ו- 7 נערך דיון בשינויים אפשריים בשיטה ומוצגות המסקנות . מחקר מדיניות זה מתמקד בשיטת מינוי השופטים בישראל, ובעיקר בסוגיית המפתח של הרכבה של הוועדה לבחירת שופטים ודרכי פעילותה, ולכן לא אעסוק בו במבנה היסוד של הרשות השופטת, כגון סמכות בית המשפט לביקורת שיפוטית על חקיקה, או היוזמה להקים בישראל בית משפט לחוקה שיעסוק אך ורק בביקורת שיפוטית וששופטיו יתמנו בהליך אחר מיתר שופטי הרשות השופטת . כדי לצמצם את גדר הדיון לא אדון בשאלות רבות נוספות הקשורות לשיטת מינוי השופטים, אלא אתמקד כאמור בוועדה לבחירת שופטים . לכן לא אדון בסוגיות כגון תקופת הכהונה של השופטים ( כיום עד גיל שבעים ) , מינויים זמניים לשיפוט ( לדוגמה, מינויים בפועל לבית המשפט העליון ) , 3 מינוי של "שופט עמית", מינוי לדרגת "שופט בכיר" ומינוי של נשיאי ערכאות . כמו כן, לא אעסוק באמות המידה שמן הראוי לאמץ כדי להעריך את איכות המועמדים לשפיטה . 2 לביקורת לעניין זה ראו גיא לוריא "מינוי שופטים ערבים לבתי המשפט בישראל" משפט וממשל טז 307 ( 2014 ) ( להלן : לוריא "מינוי שופטים" ) ; גיא לוריא "גיוון אנושי בפרקליטות וברשות השופטת : המקרה של המיעוט הערבי" פרלמנט 79 ( אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2017 ) ( להלן : לוריא "גיוון אנושי" ) . 3 ראו עלי זלצברגר "מינויים בפועל בבית – המשפט העליון ועצמאות שיפוטית : ניתוח תיאורטי וממצאים אמפיריים" מחקרי משפט יט 541 ( 2003 ) .
|
|