|
|
עמוד:10
10 רבקה סולניט המחוספס האותנטי שלו ואמר לי, "אז ? שמעתי שכתבת שני ספרים . " השבתי, "כתבתי כמה, למען האמת . " "ועל מה הם ? " הוא שאל, באופן שבו מדובבים את הילד בן השבע של החבר לתאר אימון בחלילית . למען האמת, הם היו על כמה דברים שונים, השישה- שבעה ספרים שפורסמו עד אז, אבל באותו יום קיץ של שנת 2003 התחלתי לדבר רק על האחרון שבהם, "נהר של צללים : אדוארד מייברידג' והמערב הפרוע הטכנולוגי", ספרי על הרס הזמן והמרחב, ועל התיעוש של חיי היומיום . הוא קטע אותי מיד לאחר שהזכרתי את מייברידג' . "האם שמעת על הספר החשוב מאוד על מייברידג' שיצא השנה ? " נלכדתי כל כך בתפקיד הצעירה התמימה שיועד לי, שהייתי מוכנה להשתעשע במחשבה שספר אחר על אותו נושא יצא בו-זמנית לשלי, ואיכשהו החמצתי אותו . הוא כבר סיפר לי על הספר החשוב מאוד – בלוויית המבט הזחוח המוכר לי כל כך אצל גבר שנואם, ועיניו נעוצות באופק המרוחק, המטושטש, של תחום הסמכות שלו . רק תרשו לי לומר כאן שבחיי משולבים היטב גברים מקסימים, בתוכם עורכים רבים שהקשיבו לי ועודדו ופרסמו
|
|