|
|
עמוד:13
תחושה של מקום 31׀ ( ופרשנויות שנויות במחלוקת לסונטות רבות ) , כמו ליצירות׀ שופן, שוברט, שומן, ברהמס, גריג, וגם רחמנינוב, רחמנא ליצלן ( הקונצ'רטו הרביעי ; על כך לא אסלח לו לעולם ) , אך את אלה ראוי לשייך, כאמור, לפן ה"חברתי", הרומנטי, של אישיותו . פן זה התאפיין גם במיני מלאכות ועיסוקים, חלקם כמעט בדיוניים : מיכלאנג'לי ניגן גם בכינור ובעוגב ; שימש פרופסור באוניברסיטת בולוניה ; היה טייס בחיל האוויר האיטלקי ( בזמן מלחמת העולם השנייה ) ואחר כך איש המחתרת האנטי- פשיסטית ( מיוחסת לו גם בריחה מזהירה משבי הנאצים ) ; יש האומרים שהיה דוקטור לרפואה ויש האומרים שסיים רק חמש שנות לימודי רפואה ; והוא נודע גם כנהג מכוניות מרוץ, כולל תחרויות ( בתחום זה לא התהדר בפרסים ) ; ויש שראוהו שועט גם במכונית הפרארי הפרטית שלו ( חלק מצי מרשים של כלי רכב שרכש באובססיביות ) . הרסיטל האחרון של מיכאלנג'לי התרחש ב- 7 במאי 1993 בהמבורג, ויוחד כולו ליצירות דביסי — "פינת הילדים", ה"אימז'ים" והספר הראשון של ה"פרלודים" . אין לדעת אם מבטל ההופעות הסדרתי הזה התכוון להופיע שוב לפני קהל, ואפשר שהגורל הוא שקבע כי כך ייפרד הפסנתרן הדגול מן הבמה . כך או כך, לא היתה הוכחה גדולה מזו לניצחון העצמיות הפרטית, שדביסי הוא מייצגה המובהק, על זו החברתית, הרומנטית- וגנריאנית . אחד מחלומותַי באותם ימים היה לערוך פסטיבל אנטי-וגנריאני, ובו ינוגנו במחזוריות יצירותיו הקאמריות של דביסי, בכל פעם למספר מצומצם של אנשים, בחדרים קטנים — עד שאחרון המאזינים יזכה לתמורה בעבור כרטיסו . הרסיטל הזה בשבילי הוא בבחינת איתות ממחוז הנפש ההוא — וגם הוכחת סתרים שאפשר לממשו . את הרסיטל הקליט מאזין חובב, והוא עובד לתקליטור במימון קרן memoria ABMהחצנהה , וגם זה אות ברור לאנושיוּת, ולניצחון זעיר על טקסי המקדש שבביירוית . אפילו השיעולים הרבים המלווים את הקונצרט ( תוצאת צינון שלקו בו באותה עת
|
|