|
עמוד:11
הקדמה כללית 11 מצאו את מותם בכלא אשר כזה . אמצעי כפרה קלים יותר היו מאסר בכלא 'רחב', שבו יכול האסיר לנוע בחופשיות ; חובה לשאת 'צלב צהוב' שנתפר על הבגד ( צלב 'רגיל', שנתפר על גב הבגד בלבד, או צלב 'כפול', שנתפר על הגב והחזה כאחד ) , אמצעי כפרה שחשף את האדם להתגרויות מצד נאמני האורתודוקסיה אם נמצא בסביבה עוינת ; מלקות ; חובה לעלות לרגל אל קברי הקדושים ; תפילות, צומות ומתן נדבות לכנסיות ולעניים . בתים שקוימה בהם עבודת קודש של המינים נהרסוּ . יש אשר אסיר שוחרר לפני תום תקופת המאסר שנגזרה עליו במשפט . יש שהומרה צורת כפרה אחת באחרת, קלה ממנה . זאת בעיקר אם מסר האסיר מידע על מנהיגי הכת שלו ושמות חברי כת אחרים . כמו כן יש אשר הומרה חובת העלייה לרגל למקום רחוק לעלייה למקום קרוב יותר למקום מגורי הנאשם, או לתפילות ומתן נדבות . ב'דרשה הכללית', שהיתה טקס תיאטרלי שבו הופגן הסדר הנכון, הוכרז גם על אמצעי הכפרה שהוטלו ואף על ההקלות אם היו כאלה . דינו של העומד במריו, בין שהודה ובין שסירב להודות, היה כאמור מסירה לידי הזרוע החילונית, שפירושה היה העלאה על המוקד . מאחר שעל אנשי הכנסייה נאסר לשפוך דם, מסירת הנידון לידי הזרוע החילונית נעשתה בתוספת בקשה פורמלית לחוס על חייו ועל אבריו, אם כי היה ברור שהרשות החילונית אמורה להוציאו להורג . מלבד העומדים במריים נמסרו לידי הזרוע החילונית גם אלה שפעם חזרו בתשובה, אחר כך שבו לסורם ( והוגדרו relapsi ) ושוב חזרו בתשובה . החזרה בתשובה בפעם השנייה לא מנעה את ההוצאה להורג . רכושו של המוצא להורג הוחרם וצאצאיו הודחו מהירושה ולא הורשו לשאת משרה ציבורית . אם ניאות הנאשם לחזור בתשובה ברגע האחרון ( in extremis ) היו חייבים לבטל את ההעלאה על המוקד ולהחזירו לרשות הכנסייתית . לרוב נגזרו במקרים כאלה אמצעי הכפרה הקשים : מלקות ומאסר ממושך בכלא צר . אם התגלתה עובדת היותו של אדם מין לאחר מותו, הוצאו עצמותיו מקברו והועלו על המוקד, ואף רכושו הוחרם . מטרת האינקוויזיטור היתה חיסול המינות . לשם כך היה צריך להחזיר בתשובה את המינים, את תומכיהם ואת עוזריהם, או לחסלם .
|
|