|
|
עמוד:23
גיליון 85 כסלו תש"ף 23 ( חלק ראשון ) גיליון מיוחד 70 שנה למוסד פרידה מסא"ל - מרסל ניניו - בוגר ז"ל כתב : נ �ח�ם אילן לא�ר ש��� �ור�, �שנ�, �ל�� ל�ול�� ניניו��ו�ר, ��י�ורי ����� �ו�נ��� �ר�ל ���ור� �י�י�� ש�יי� ���רים �� 1951 א�ר�ם �ר, ק�י� �י�י�� 131 � �י�י�� �����י� ��לק� ��ו�י�י� �����ל �או�ם �י�ים ��ו�י�י� קם רק �����ר 1953 � � ל��ול ל��� ��ו�י�י� �ישראלי� החלטה נמהרת ב - 1954 הודיעו הבריטים שבכוונתם להוציא את כוחותיהם ממצרים, בתקווה שהמהלך הזה יניע את המצרים להצטרף ל"ברית בגדאד" שעתידה הייתה לקום ב - 1955 , כ"אחותה" הדרומית של הברית הצפון - אטלנטית ( נאט" ו ) . כוונת הבריטים עוררה חרדות עמוקות בישראל בת השש, ובהחלטה חפוזה ונמהרת שהתקבלה בניגוד לאיזשהו שיקול דעת מדיני ולא על פי הנהלים, הוחלט להפעיל את חברי החוליות במצרים למשימות חבלה בעיקר נגד יעדים בריטיים ואמריקאיים מתוך תקווה נאיבית שכך תצליח מדינת ישראל לסכל מהלך אסטרטגי מן המעלה העליונה שהובילו ארצות הברית ובריטניה . ( על "מבצע סוזנה" ראה מסגרת ) אחרי מלחמת ששת הימים לחץ ראש המוסד אז, האלוף ( מיל' ) מאיר עמית ז"ל, להתנות את שחרור השבויים המצרים שבידינו בשחרורם של ארבעת אסירי הפרשה שנותרו במצרים עם שבויי צה"ל, ובזכותו הגיעו הארבעה לארץ בפברואר 1968 . מרסל סבלה יותר מכולם . היא עונתה עינויים קשים מאוד . החברים הגברים ישבו בתא אחד ושימשו קבוצת תמיכה איש לרעהו, ואילו מרסל הייתה לבדה, ולצדה אסירות פליליות, חלקן אלימות מאוד . מרסל השכילה לפלס נתיבות גם לליבותיהן, ארגנה אותן בקבוצת ספורט ובקבוצת סריגה, ובמאמץ אין סופי ודרכים מתוחכמות הצליחה להעביר לחבריה האסירים מכתבים מעת לעת, וכן כפפות וגרביים שסרגה בעבורם� לחיות את החיים עד תום מאז שהגיעה ארצה בנתה לעצמה מרסל חיים יפים ועתירי תוכן . במשך יותר מארבעים שנה חייתה בנעימים עם בן זוגה, אלי בוגר ז"ל . מרסל לא ילדה, אך בפועל אימצה את ילדיו של אלי . נכדיו היו נכדיה וניניו ניניה . טעמה האנין ניכר היטב בכל הליכותיה� בלבושה המוקפד� בלשונה העשירה, הציורית והמסוגננת� בספרות היפה שקראה בשקיקה באנגלית ובצרפתית� בביקוריה בתערוכות ובמופעי תרבות איכותיים ובסיוריה בארץ ובעולם� ובחברות ובחברים שבחרה לעצמה . אצילות נפש לפני כמעט שנתיים ציינו המוסד, המרכז למורשת המודיעין ( המל"ם ) והקרן להנצחת קדושי קהיר מלאת יובל לשחרורם של ארבעת האסירים האחרונים מן הכלא במצרים . האירוע התקיים בליל חורף במל"ם בגלילות . שלושה חברים נותרו אז בחיים� מאיר זפרן שהשתחרר מן הכלא ב - 1961 , מרסל ניניו ורוברט דסה . שלושתם התקשו כבר ללכת, אך הגיעו שופעי חיים ונרגשים מאוד, מוקפים בבני המשפחות . מחוות האהבה תפקידה של יחידה 131 באמ�ן היה לבצע פעולות חבלה והסחה בתוך שטחן של מדינות אויב בע� תות חירום ומלחמה . ראש אמ�ן היה אמור לידע את ראש �המוסד� מראש על פעולותיה . ביצוע הפיגועים במצרים הוטל על רשת של צעירים יהודים ציוניים, בקהיר ובאלכסנדריה שאת חבריה גייס אברהם דר, קצין ביחידה 131 . כמה מחברי הרשת א� הגיעו בחשאי לארץ ואומנו בפעולות חבלה בסיסיות . מפקד המבצע היה אברי אלעד, שגויס לצורך זה ליחידה . גיוסו של אלעד ליחידה, ויותר מכך, מינויו למפקד מבצע כה רגיש, היו בעייתיים, בלשון המעטה . אלעד הגיע למצרים ביוני 1954 ויצר קשר עם אנשי הרשת . אלה, שהאמינו בכל ל� בם כי פעולה למען המדינה היא שליחות, קיימו עמו שיתו� פעולה מלא . במחצית הראשונה של חודש יולי 1954 ביצעו חברי הרשת שלושה פיגועים : האחד בדואר המרכזי באלכסנדריה, השני בספרייה האמריקאית בקהיר והשלישי בספרייה האמריקאית באלכסנדריה . בשלושת המקרים לא היו נפגעים בנפש . הפעולה הגדולה והמרכזית תוכננה ליום 23 ביולי, יום חגה הלאומי של מצרים . ליום זה תוכננו פיגועים בכמה מוקדים בד בבד : שני בתי קולנוע בקהיר, שני בתי קולנוע באלכסנדריה ומחסן לשמירת חפצים בתחנת הרכבת בקהיר . הפעולה נכשלה על מדרגות קולנוע �ריו� באלכסנדריה, כאשר מטען תבערה התלקח בטרם עת בכיסו של פיליפ נתנסון, אחד הפעילים ברשת . הוא נעצר במקום, ואחריו נעצרו כל יתר חברי הרשת . התוצאות בעבור אנשי הרשת היו הרות אסון – שניים, משה מרזוק ושמואל עזר הועלו לגרדום . ויקטור לוי, רוברט דסה ופיליפ נתנסון נדונו למאסרי עולם� מרסל ניניו נדונה ל - 15 שנות מאסר� ומאיר מיוחס ומאיר זעפרן נדונו לשבע שנות מאסר כל אחד . עוד שני צעירים, אלי נעים וסזאר כהן, זוכו מאשמה . יוס� קרמונה, שנעצר ועונה בכלא המצרי מת בעת החקירה ועד היום לא ברור אם חוקריו רצחו אותו או שמא התאבד . החלק השני של סיפורי המוסד יופי ע בג ילי ון הבא ( 86 ) ובו� עוד ראיונות וסיפורים על רמס�דים, סיפורו של ראובן שילוח, ג�ונתן פולארד ועוד ההדדיות שהעתירו איש על רעהו ועל רעותו הותירו מעט עיניים יבשות . אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר אשר עמד במשך שנים אחדות בראש המל"ם, נשא הרצאה מרתקת על הפרשה בפרספקטיבה של חמישים שנה . בדבריו הנוקבים סרטט את הרקע להפעלת החברים במצרים, עמד על מסירותם המוחלטת למדינת ישראל הצעירה שלא גמלה להם כראוי, ציין את עוז רוחם במהלך שנות המאסר הממושכות, והדגיש את אצילות נפשם� מאז הגעתם ארצה הקפידו כל האסירים לדבר בשבחה של מדינת ישראל ולפעול למענה . הם הבחינו תמיד בין מדינת ישראל לבין שלוחיה . ביקורתם התייחסה לדמויות קונקרטיות, והם נמנעו מלהתפתות להכללות . מפויסת לפני כארבעה חודשים פגשתי את מרסל בפעם האחרונה . שימשתי נהג לזוג חברים מבוגרים שלה ושלי שזמן רב לא התראו . נפגשנו בביתה בהוד השרון . מרסל כבר התקשתה בהליכה, אך הייתה צלולה לגמרי, מאירת פנים וחדת לשון כדרכה, ואירחה אותנו מתוך רוחב לב . חברתי שאלה אותה "מרסל, יש לך לפעמים חלומות�", והיא השיבה "כן, על הכלא" . . . עוד אמרה כי אינה מצטערת על מה שעשתה, ובניגוד לעבר, כשכעסה על אישים מסוימים מאוד בצמרת הצבאית והפוליטית בישראל, כעת היא מפויסת . שלום ל� נ�ש א�יל� ו��ר� יקר�� פרופ' נ �ח� ם אילן עומד בראש תוכנית הגברים במכללה האקדמית לחינוך "חמדת הדרום" בנתיבות ומשמש מזהאחת עשרהשניםראשהקרן להנצחת קדושי קהיר . “מבצע סוזאנה” ( 1954 ) המוכר בשם “עסק הביש” סופו של המבצע בהתנערות של גורמים שונים מאחריות וב”פרשה” פוליטית שהסעירה את המדינה .
|
|