|
|
עמוד:13
31פרק י משנה ד מ ש נ ה דפ ר ק י דפוס נפולייד קופמן - כתב להוציא לפניו ובא לו לאחריומתכויןה פטור . לאחריו ובא לו לפניו חייב . באמת אמרו : האשה החוגרת בסינר, בין ה בין מלאחריה, חייבת שכן ראוי מלפני להיות חוזר . ר' יהודה אומר : אף במקבלי פתקין . להתכוון לכךהמשנה אומרת שאיסור הוצאה מרשות לרשות תלוי בכוונת המוציא, ומי שמוציא בלא הוא פטור . והוציא את החפץ – ו ב א ל ו ל א ח ר י ו התכוון להוציא בדרך הרגילה, – ה מ ת כ ו ו ן ל ה ו צ י א ל פ נ י ו וכן עולה 17 "דנתכוון לשמירה מעולה, ועלתה בידו שמירה פחותה", – פ ט ו ר לאחוריו שלא במתכוון, תכוין להוציא בפונדתו, והיא מובאת כהלכה שהכול מודים בה : "המגאף מן התוספתא שהבאנו במשנה - ופיה למעלה, והוציא בפונדתו ופיה למטה ; בתוך פונדתו, והוציא בין פונדתו לחלוקו, ובחפת חלוקו פטור", ושם אומר רבי יהודה לחכמים : "אי אתם מודים במתכוין להוציא ובא לו לאחוריו שהו פטור ? " . לשמירה פחותה, ועלתה בידו שמירה מעולה"שהרי "נתכוין – ח י י ב - ל א ח ו ר י ו , ו ב א ל ו ל פ נ י ו ) צב ע"ב ( . אמנם לא נעשתה ההוצאה לפי כוונתו, אך מכיוון שנעשתה בדרך טובה יותר מזו שהתכוון לה, הוא חייב . כך פירש רבא את המשנה, ורב אשי הוסיף דברים בפירוש זה . הארץ ישראלי את משנתנוכך פירשו אמוראי בבל את משנתנו, אך בשני התלמודים מפרש רבי אלעזר בדרך אחרת . סוגיית הבבלי שואלת : "מאי שנא לפניו, ובא לו לאחריו, דפטור ? דלא אתעביד מחשבתו . לאחריו, ובא לו לפניו, נמי הא לא אתעביד מחשבתו ! אמר רבי אלעזר : תברא ! מי ששנה זו לא שנה זו" . זה על זה . מי ששנה ברישא שללדעת רבי אלעזר, המשנה מורכבת מדעתם של שני תנאים החלוקים – פטור", שנה אף בסיפא : "לאחריו ובא לו לפניו - המשנה : "המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו ] פטור [ " ; ומי ששנה בסיפא חייב, שנה אף ברישא חייב . לפי קושיית הבבלי, נחלקו שני התנאים בשאלה ביד מחשבתו" . רבי אלעזר מקבל הנחה זוהעקרונית אם "איתעביד ] = נעשתה [ מחשבתו" או "לא איתע וקובע שלפנינו מחלוקת של שני תנאים : מי שסובר שנעשתה מחשבתו, מחייב חטאת הן ברישא הן פירושו של רבא בבבלי, צב ע"ב . 17
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|