פרק עשירי

עמוד:10

כרך ב - מסכת שבת 10 תוס', ) והבבלי נראה שהמוציא שלא כדרך המוציאים פטור, אף אם התכוון להוציא לכךמן התוספתא ופיה למטה, רבי יהודה מחייב . ן להוציא בפונדתוי . וזה לשונה : "המתכו ( ה"י ; בבלי, צב ע"ב - ה"ט [ י ] פ"ט אמר רבי יהודה : אני אומר דבר אחד, והן אומרין דבר אחד . אני אומר להן : אי אתם מודים במתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו שהו פטור, שאם נתכוון והוציא לאחריו שהוא חייב . והם אמרו לו : אי שהוא פטור, שלא הוציא כדרך המוציאין ? אני אתה מודה במוציא לאחר ידו ואחר רגלו, בפיו ובמרפקו, לא מצאתי תשובה לדבריהם, והם לא מצאו תשובה לדבריי" . נמצא שמשנתנו אינה לדעת רבי יהודה . הרי זה - בתוספתא שנויה הלכה מקבילה למשנתנו במלאכת הקוצר : "התולש בין בימינו בין בשמאלו הלך על גבי הארץ, ונתזו צרורות מתחת רגלו ונפלוחייב . באחר ידו, ברגלו, בפיו ובמרפקו או שהיה מ פטור" ) פ"ט הי"ד ( . - על גבי עשבים, ותלש משנתנו אינה מפרשת מה דין המוציא משאוי על ראשו, ומסתבר שאינה הכירה נשיאת משא על הראש או לפחות לא ראתה בה "כדרך המוציאים", כמו שעולה מן המקרא וממקורות ארץ ישראליים, שנזכרת הם בעיקר נשיאת משא על הכתף, כגון : "וכדה על שכמה" ) בראשית כד טו ( ; "אפילו אגריפס המלךב נוטל הסל על כתפו ונכנס" ) ביכורים פ"ג מ"ד ( ועוד . לעומת זאת, הבבלי מזכיר נשיאת משאות על הראש, ת עלואפילו מזכיר את שם המקום שנהגו לעשות כן : "אמר רב משום רבי חייא : המוציא משאוי בשב ראשו חייב חטאת, שכן אנשי הוצל עושין כן" ) צב ע"א ( , אלא שמימרה זו מתוקנת בסוגיית הבבלי, משום הקושי בחיוב חטאת רק מפני מנהגם של אנשי הוצל . ואולם ברור שנשיאה על הראש היא כדרך המוציאים, והטעם הבא בבבלי ממעשה אנשי הוצל אינו יכול לסתור הלכה המסתברת מן המשנה ומדבריו המפורשים של רבי חייא . במקבילות בבליות אחדות נזכרת נשיאת משא על הראש, כגון : "פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו ומגריפה בתוכו", אך במקבילתה כתפו ושנינו בתוספתא : "היה סל על 15 על ראשו" ) עירובין צה ע"ב ( ועוד . ם : "אמר ר' יצחק : משל לאדם שהיה עובר בנהר, . ונאמר במדרש תהילי ) צב ע"ב ( שבבבלי : "סל על ראשו" 16 והיו רגליו שוקעות במים, והמשאוי על ראשו", אך במקבילה שבילקוט שמעוני : "המשא עליו" . בציורים שעל גבי פסיפסים וכדים מיוון ומרומא נראים אנשים הנושאים משא על ראשם הן בחיי פוא שנשיאת משאות על הראש הייתה מוכרת ( . נראה א 57,47יםהיומיום הן בטקסים דתיים ) איור במזרח, אך נדירה בארץ ישראל . בבלי, בבא מציעא קב ע"ב ; עבודה זרה נא ע"ב ; זבחים צט ע"א ) ראו ההערה הבאה ( ; אלפא ביתא דבן סירא, 15 . 93אוצר המדרשים, עמ' ; ילקוט שמעוני, רמז תשלד . 452מדרש תהילים, לח ב, עמ' 16

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא