פרק עשירי

עמוד:5

5פרק י משנה א . מסתבר שהבחנה זו היא 3 חייב" - מן דרך אומנותו וקטן שאין בו שיעור כדי הוצאה ) יב ע"ב ( , מפני ש"א לעניין מצניע לדוגמה בלבד, משום שדין סוחר המצניע לדוגמה כדין אומן המכריז על אומנותו ; ואילו פואה, אף רבי מאיר מודה שהוא חייב, "שהרי כן היא דרך כל אדם להצניע לזרע לגבי המצניע לזרע או לר בבבלי : "אמר רב יהודה, אמר שמואל : מחייב היה רבי מאיר אף במוציא חטה אחת לזריעה" 4 ולרפואה" . ) צא ע"א ( , ובהמשכה : "פשיטא . כל שהוא תנן" . נמצא שהבבלי מניח שמשנתנו כרבי מאיר . ברור כשםשהשיעורים הקבועים הם המחייבים,חדעת רבי שמעון, האומר בראש פרקשמשנתנו אינה כ 5 שהמשנה בפ"ז מ"ד אינה כדעת רבי שמעון . משנתנו, האומרת שמי שהוציא זרע יחיד שהצניע חברו אינו חייב עליו, היא בניגוד לדעת רבי שמעון ן בן אלעזר . דתניא . כלל אמרבן אלעזר, כמודגש במפורש בשני התלמודים : "מתניתין דלא כרבי שמעו רבי שמעון בן אלעזר : כל שאינו כשר להצניע, ואין מצניעין כמוהו, והוכשר לזה והצניעו, ובא אחר 6 נתחייב זה במחשבתו של זה" . - והוציא א י נ ו ח י י ב א ל א - את הזרע בחול או בשבת, ולא הצניעו שוב, וחזר והוציאו – ח ז ר ו ה כ נ י ס ו בו כשיעור האוכלים השנוי במשנה פ"ז מ"ח, משום שבמעשה ההכנסהאלא אם כן יש – כ ש י ע ו ר ו הוא מבטל את ההצנעה הראשונה, את הייעוד הראשון של ההצנעה, כמו שפירש רבינו חננאל . רש"י ומפרשים אחרים פירשו בעקבותיו את "חזר והכניסו", שחזר בו מן ההוצאה והכניסו באותה שבת, אינו בו כשיעור . חייב בהכנסה זו אלא אם יש הירושלמי מגביל את ההלכה הזאת שבמשנתנו ומעמידה רק במצניע לדוגמה . וזה לשונו : "לא אתיה חייב" ) יב ע"ב ( , משום - אלא לדוגמא, שכבר נתפייס הלוקח . אבל לזרע ולרפואה, אפילו כל שהוא צניעם שכשהחזיר את הזרעים אחרי שהראם ללוקח, מילאו את תפקידם ובטל שיעורם ; אבל אם ה לרפואה או לזרע, עדיין הם עומדים לגביו בחשיבותם הראשונה, והוא חייב על הכנסתם אפילו בכל שהוא . תוס', פ"א ה"ח ; ירו', פ"א ה"ג, ג ע"ב ; בבלי, יא ע"ב . 3 . 461וטו, עמ'ליברמן, ירושלמי כפש 4 . 106 - 401לגבי משנתנו ראו המיוחס להר"ן על אתר ; לגבי פ"ז ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 5 בבלי, צא ע"א ולעיל עו ע"א ; ירו', פ"י ה"א, יב ע"ב . הדברים שנויים אף בבבלי, זבחים מז ע"א, ובלשון קצרה 6 בתוס', פ"ח ) ט ( ה"ז .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא