|
|
עמוד:14
14 / המיית הציפור, שאגת הצער ששהו בזמן המלחמה בברית המועצות ולא חוו את אימי הכיבוש הנאצי . לאחר המלחמה שבו פליטים אלה לארצותיהם, ורבים מהם מצאו עצמם במחנות העקורים ובדרכי הבריחה וההעפלה לארץ יחד עם ניצולי מחנות הריכוז . כמו כן צורפו למחקר שתי קבוצות ביקורת מצומצמות, שאפשרו עימות עם הספרים שראו אור בארץ ועם הנרטיבים שנחשפו בחקירתם . קבוצות הביקורת מורכבות מספרי זיכרונות של ניצולי שואה, שהיגרו לאחר המלחמה לארצות הברית ולארגנטינה ויצאו לאור במדינות אלה בשנים 1944 - 1961 ביידיש ובאנגלית . הפרק הראשון של הספר מציג את ההקשר שבתוכו נוצרו ספרי הזיכרונות : המפגש בין ניצולי השואה ליישוב בארץ וקליטתם של הניצולים בחברה הישראלית . מתוארות בו הציפיות ההדדיות של הניצולים ושל אנשי היישוב בארץ אלה מאלה, במפגש הראשוני ביניהם במחנות העקורים ובדרכי "הבריחה" וההעפלה ; מוצגת בו השתלבותם במלחמת העצמאות ובשנות הבנייה וההתבססות של המדינה הצעירה . בהמשך מאופיינים קווים מרכזיים בעיצוב זיכרון השואה בארץ בשנות ה- 40 וה- 50 כבסיס להבנת ההקשר שבתוכו כתבו הניצולים . בפרק זה מהדהדת השאלה : מי הם הניצולים שהצליחו להשפיע ? ומי הם האחרים שסיפורם נדחק לשולי התודעה הציבורית ? הפרק השני מטפל במאפייניהם של הכתיבה ושל כותבי הזיכרונות . יש לומר כי ספרי הזיכרונות מן השואה שנכתבו בשנים הראשונות, מאפשרים לנו להבין את האופן שבו ביקשו הניצולים להנחיל את הזיכרון ואת המודעות להתנסות יוצאת הדופן שחוו, ולצקת בה משמעות . שאול פרידלנדר, בכותבו על החשיבות של העדויות מן השואה, אומר : "קולם חיוני להבנת העבר הזה . קולותיהם הם שמגלים מה היה ידוע ומה היה יכול להיות ידוע ; קולותיהם הם הקולות היחידים שמוסרים הן את בהירות ועומק ההבנה, והן את העיוורון המוחלט של 7 בני אדם העומדים בפני מציאות חדשה בתכלית ומבעיתה מאין כמוה" . פרק זה עוסק במאפיינים ייחודיים בכתיבת הניצולים, מאפיינים המאפשרים לבחון ביתר קפידה את עמדת הכתיבה של הניצול בהווה בו היא מתרחשת . ניתוח ההקדמות בספרי הזיכרונות תורם לחשיפת מטרות הכתיבה והמניעים שעמדו ביסוד כתיבתם של מרבית הניצולים . חידודם והבנתם מאפשרים לעמוד על התפקיד שייעדו הכותבים לספריהם
|
|