|
|
עמוד:14
] 14 [ א ו ר ו ת ב ו מ ב י י הקולנוע ההודי הפופולרי כולה . הסצנה היא מטונימיה של תעשייה ענקית, תעשיית הקולנוע הפופולרי של בומביי, התעשייה הגדולה ביותר בעולם הלא מערבי ואחת הגדולות בעולם . זו תעשיית סרטים שוקקת, גועשת, עשירה ובמובנים רבים ייחודית . עולם ומלואו מדומים במילים המעטות של הפזמון הזה . גרגיר ועוד גרגיר . ובהינדי : "איצ'ק דאנה ביצ'ק דאנה" ( גרגיר בצד, גרגיר באמצע ) — שבעגת הדיבור בישראל נעשה "איצ'קדנה" — ונהיה כינוי 2 ביטוי אחד מני רבים שללתרבות הודו וליוצאים ממנה, לא אחת כינוי גנאי ; הטרוגניות ומחלוקות בתוך החברה הישראלית, שנדונות בהרחבה בהקשרים של יחסי הכוח בין אוכלוסיות ממוצא אירופי, מערבי או אשכנזי לאוכלוסיות מזרחיות, יוצאי מדינות ערב והמגרב, מדינות האסלאם או מחוזות אחרים של המכוּנה "העולם השלישי" — הודו, כמובן, בתוכם . "איצ'קדנה" נשמע לא אחת ככינוי מרדד המלעיג על תעשיית הקולנוע ההודי הפופולרי . כמוהו הביטוי "סרט הודי" משמש תכופות כינוי לעלילת חיים סבוכה עד אבסורד, לסיפור מופרך, גדוש, המתאפיין בהפרזה ובמלאכותיות וקורס אל הנתפס כאי-סבירות או לעשייה קולנועית חובבנית ועילגת, שאינה ראויה לתשומת לב . הקולנוע הפופולרי של בומביי הוא מוקד ספר זה . הוא נבדל מעשייה אחרת, קטנה לאין שיעור בהיקפה, של קולנוע הודי המכונה "איכותי" או "אמנותי", ומשורה של במאים שעבודותיהם הוכתרו בכתרים של הוקרה בפסטיבלים ובזירות אחרות במערב, והם מוכרים גם בישראל . בראש רשימה זו ניצבים לרוב הבמאים הבנגליים סטיאג'יט ראי ( Satyajit Rai ) , שזכה בשנת 1992 באוסקר על מפעל חיים ונודע במערב בייחוד בזכות עבודתו המוקדמת הטרילוגיה של אפו ( 1959 - 1955 The Apu Trilogy, ) ; ריטוויק גהאטק ( Ritwik Ghatak ) ; אפרנה סן ( Aparna Sen ) ואחרים . סרטיהם אימצו באופן נרחב את הקודים הנרטיביים של הרומן האירופי ואת הקודים האסתטיים והסמיוטיים של זרמים מבוססים בקולנוע המערבי — בראשם הראליזם הפואטי הצרפתי והנאוראליזם האיטלקי . באלה, כאמור, לא אעסוק בספר זה . לא אעסוק גם בסוגות מוכרות של קולנוע הנתפס לא אחת במערב כקולנוע הודי : סרטיה של הבמאית ההודית-קנדית דיפה מהטה ( Deepa Mehta ) הנודעת בייחוד בזכות הטרילוגיה של היסודות אש ( 1996 ; Fire ) , אדמה ( 1998 ; Earth ) ו מים ( 2005 ; Water ) ; סרטיה של הבמאית
|
|