מבוא

עמוד:10

לָרֶשֶׁת אֶת הָאָ רֶץ, לכבוש את המרחב 01׀ יהודים . מלבד זאת צריך לאמן את האנשים הצעירים לשימוש׀ בנשק, — ואז יבוא אותו יום נפלא שעל בואו ניבא ישעיהו בדברי הנחמה הנלהבים שלו . אז יכריזו היהודים בעצמם, ברמה ובפומבי, כשנשקם בידם ( אם הדבר יידרש ) כי הם בעלי מולדתם העתיקה ( אצל דרויאנוב, 1985 [ תרע"ט - תרצ"ב ] : 495 - 496 ) . השירה העברית שנכתבה בארץ ישראל מאז שנות השמונים של המאה התשע-עשרה כוננה סובייקט יהודי, שזהותו עוצבה על ידה כסובייקט ריבוני ( 17 : 1990 Young, ) , ששאף, גם באמצעות הספרות, לנכס את הטריטוריה של פלסטינה ( 3 : 2006 Zakim, ) ולהשליט בה את ריבונותו, כך שעצם הגירתו אל המרחב הארץ-ישראלי ונוכחותו בו היו בגדר הפעלת כוח על יושביו הערבים ( חבר, 2007 : 211 - 238 ) . כבר ב- 1907 כתב יצחק בן צבי, הציוני המרקסיסט, במאמר פרוגרמטי שפתח את הגיליון הראשון של ביטאון "פועלי ציון" ביידיש, "דער אנפאנג", כי "בבואנו להסביר את תפקידנו, מן הדין שנציין קודם כל את מטרתנו הסופית . מטרתנו הקרובה היא השגת השלטון הכלכלי והמדיני בארץ . הסופית — חיסול הדיכוי המעמדי בחברתנו — ביטול המעמדות" ( אצל גורני, 1997 : 422 ) . לאחר עשור, ב- 1917 , כבר טען בן גוריון בגלוי, בעקבות הצהרת בלפור, שהיהודים תובעים את הריבונות הזאת רק לעצמם כשהם שוללים מן הערבים את הזכות לבעלות על הארץ ( שם : 428 ) . כוח, טוען מישל פוקו, הוא "פעולה על פעולות של אחרים" ( 104 - 87 : 1991 Foucault, ) , והוא מבחין בין כוח לבין מה שתורגם לעברית כ"חוזקה", שהיא הפעלה ישירה של כוח פיזי על גוף ( באבא, 2004 : 115 ) , שמקרבת אותה אל מושג האלימות . בעקבות זאת ברור שלא כל כוח הוא אלימות אם כי מתקיים ביניהם רצף, שכן, כותב אריאל הנדל, "אם כוח על פי פוקו הוא 'פעולה על פעולות של אחרים', כי אז האלימות תהיה אילוץ אחרים לבצע פעולות ללא אפשרות בחירה, או תוך קביעת מחיר בלתי פרופורציונלי לסירוב . בעוד שהכוח יכול להיות משדל או מאיים, מפתה או מזהיר, מתוך

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא