|
|
עמוד:13
13 מבוא קובץ מאמרים זה של פרופ' אלי יופה, כהשתקפות של מכלול מחקריו, איננו תיאור היסטורי של התפתחות הצבא הסיני ואף לא מדריך ) manual ( להכרת רכיביו . הקובץ מספק מבט רחב על תפקידיו ומקומו של הצבא במערכת הפוליטית, המדינית והכלכלית של סין, ובמרכזו טמונה הנחת יסוד עיקרית : על אף כפיפותו הרשמית וצייתנותו של 'צבא השחרור העממי' לדרג הפוליטי בסין, נודע לו תפקיד פעיל וחשוב בעיצוב התהליכים הפוליטיים והמדיניים שמתרחשים במדינה מיום הקמתה והוא צפוי להמשיך ולמלא תפקיד זה כל עוד יישאר על כנו המבנה הפוליטי הנוכחי . אלי יופה היה מראשוני החוקרים בעולם שעמדו על חשיבותו של 'צבא השחרור העממי' בפוליטיקה הסינית . כאשר החל במחקריו על צבא סין בראשית שנות השישים, זכה הנושא להתייחסות דלה ביותר בעיקר בשל שתי סיבות : ) א ( גישה מוגבלת ביותר לנתונים . עקב אופיו החשאי של המשטר וסגירותה של המדינה באותם ימים, לא דלף ממנה כמעט מידע הקשור להתנהלות השלטון, לא כל שכן לנושאים מסווגים כנושאי צבא וביטחון . המשטר לא פרסם כמעט כל נתונים הנוגעים לממסד הצבאי, מיעט בהצהרות פומביות בנושא, וגם כאשר התפרסמו נתונים – הם היו לא אחת מסולפים . המצב השתנה בזמן 'מהפכת התרבות', כאשר היריבויות בין פלגים נצים בהנהגה הולידו גלי הכפשות הדדיים שהיה ניתן לדלות מהם מידע בעל ערך . עם זאת, גם אז היה קשה להעריך את מידת דיוקם של הדברים . ) ב ( ההערכה שרווחה בקהילת המחקר המערבית כי הצבא הסיני הוא גוף צייתן וסביל, הנתון למרותו המלאה של הדרג הפוליטי בראשות מאו, ולפיכך השפעתו על התנהלות המדינה נמוכה . נוסף על כך, כיוון שסין לא נתפסה באותן שנים ככוח צבאי משמעותי, וכל תשומת לבו של המחקר האסטרטגי הופנתה לעימות האפשרי מול ברית המועצות, לא נמצא צידוק מעשי לחקר צבא סין . אף על פי כן מצא אלי יופה בצבא הסיני כר מחקר חשוב להבנת המערכת הפוליטית הסינית, ובהמשך – גם ללימוד מדיניות החוץ של המדינה . כבר במחקריו הראשונים, שעסקו במתח בין מקצועיות ומודרניזציה צבאית לבין מימוש החזון המהפכני, הראה יופה כי האינטרסים של הצבא אינם זהים במלואם לאינטרס של המפלגה והעומד בראשה ועמד על השוני המהותי בין השקפת עולמם של הממסדים . פערים אלה, כך טען, היוו רכיב חשוב במתחים שהופיעו בסוף שנות החמישים בצמרת ההנהגה והיו חלק ממכלול התהליכים, שהוביל לבסוף ל'מהפכת התרבות' . במחקרים שערך יופה על תקופה גורלית זו ) פרקים 2 – 4 ( הוא הראה באופן ברור כיצד מילא הצבא – ביוזמתו ושלא ביוזמתו – חלק בהתפתחויות הפוליטיות שהובילו ל'מהפכת התרבות', וכיצד השפיעה מעורבותו על אופן התנהלותה ואחריתה . לפי הטיעונים המרכזיים שלו, נגרר הצבא בעל כורחו לאירועים, אך בניגוד לצבאות אחרים בעולם באותה תקופה – לא ניצל את המצב כדי לתפוס את השלטון והמשיך לגלות נאמנות למנהיגו העליון, מאו . עם זאת, צייתנותו של הצבא
|
|