פרק עשרים

עמוד:12

בפ"כ מ" – כלים כרך ד 12 התוספתא חולקת על המשנה להלן פכ"ד מ"ג שקבעה שיש שלושה סוגי ערבות . היא מוסיפה סוג לי חרס הברייתא מתייחסת למשנה לעיל פ"ג מ"א ומ"ב שקבעה שכ 1רביעי, קטן יותר . בהלכה כך במ"א ) . במשנה ב שם מופיעה דעה אחרת שגודל הנקב – שניקב בכזית טהור ( אינו נחשב לכלי הגורם לטהרת כלי שונה מכלי לכלי, ובדרך זו מהלכת התוספתא . ההלכה השנייה היא משנתנו, צ ד ד י ,ערבה שלמה אינה טמאה מדרס . אגב כך אנו שומעים שבפועל היא שימשה לשימוש ים ונידות שניצלו את הערבה הגדולה משום שלא רצו לשכב על המיטה ולטמא לשינה של זב אותה, לכן שכבו לישון בערבה שהיא זולה הרבה יותר . לפן מציאותי זה נשוב להלן . ההלכה השלישית היא שערבת רגליים שנסדקה ( לא נאמר מה גודלה ) טמאה מדרס כי יש לה ולק ואומר שכך הדין רק אם תכנן לעשות זאת . אם שימוש משני וצדדי כמקום ישיבה . אבל רבי ח כן, רבי עקיבא חולק על כל ההלכה ואומר שערבת רגליים משמשת רק לרגליים ( לדעתו השימוש 15 המשני אינו משמעותי דיו ) , ורבי אומר שהכול תלוי במחשבה . מים ממנו לדעת רבי יוסי הכול תלוי במצב בפועל ולפיכך כשיושבים על שבר הכלי הוא טמא וכשק הוא טהור, ללא קשר לתכניות של בעל הבית ( או של המשתמש ) , הרי ש"מטמא ומטהר אפילו עשר ) . זאת בניגוד לרבי שתולה את ההלכה במחשבה ( תכנון ) . כלומר אם הבעלים 5פעמים ביום" ( מתכננים לשבת על הכול הוא טמא, ואם לא הוא טהור . רבי יוסי אינו מגיב לדברי רבי, שהרי רבי חי ופעל אחרי זמנו . המימרה של רבי יוסי היא אפוא משפט בפני עצמו שהוסב גם על משנתנו . בתפיסה זו נרחיב להלן . ברייתא אחרת בתוספתא מקבילה לברייתא שציטטנו, ולשם נוחות הדיון נביא אותה להלן ולא בשלב זה של הצגת הנתונים . בהם . "שימוש עיקרי" הוא השימושבטרם נמשיך עלינו להבהיר את המונחים שאנו משתמשים המקורי שהכלי נועד לו . "שימוש צדדי" הוא שימוש טפל לשימוש העיקרי כאשר הכלי שלם . בלשון ועוד ) . 885חכמים : "עיקר וטפל" ( "בטל העיקר בטלה טפילה", תוס', כלים בבא מציעא פ"י ה"ב, עמ' רא, זבים פרק ב ה"ג, עה ע"ג ) הואהמינוח "שאומרין לו עמוד ונעשה את מלאכתנו" ( ראו גם ספ 16 הקובע ( או המשקף ) מתי השימוש צדדי ודחוי ומתי הוא שימוש עיקרי : "מרבה אני את אילו שהם משמשים ישיבה עם מלאכתן, ומוציא אני את אילו שאין משמשים ישיבה עם מלאכתם" ( ספרא, שם ) . יתן לשימוש כלשהו . הלכה"שימוש משני" הוא שימוש אפשרי בכלי שנשבר או נסדק ועדיין נ קבועה היא שכלי המשמש לשימוש משני נחשב עדיין לכלי ומקבל טומאה ( לעיל פ"ב מ"ב ) . שימוש "משני וצדדי" הוא כמו הערבה במשנתנו : היא נסדקה, ומשמשת לישיבה . זה לא שימושה המקורי ה בערבה ( "העיקרי" ) , והמחלוקת בתוספתא בעקבות המשנה היא האם שימוש משני וצדדי ז מטמא . אין להסיק מכאן שחכמים קבעו כלל ששימוש צדדי ומשני תמיד טהור או טמא, והדבר 15 לניסוח מפורט יותר ראו פירושנו לעיל פ"ב מ"ב . 16 בסמוך, בציטוטוראו להלן,שבת נט ע"א ; חגיגה כג ע"ב ; נידה מט ע"ב,בליבמינוח זה מופע גם ב הספרא .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא