מבוא

עמוד:9

מבוא - ידיים 9 שחידשו חכמים, הובילו לכך שאיסור ספיחים כונה "גזירת ספיחים" ( כסף משנה על הרמב"ם, הלכות שמיטה ויובל פ"ד הכ"ט ) . אף פליקס קיבל מינוח זה וחתר לאתר את התקופה שלפני הגזרה, את זמן 14 הגזרה ואת מועד ביטולה . לעומת זאת אנו בפירושנו ראינו באיסור ספיחים הלכה מיסוד חכמים, כמו רבות מההלכות המכונות "דבר תורה", שיש לה סמך בכתובים אך לא מהם היא נלמדה . ואכן ס מ כ ו ח כ מ י םבהמשך הספרא מובאת דרשה אחרת של חכמים : "את ספיח קצירך לא תקצור, מיכן ( בהר, פרק א ה"ג, קו ע"א ) . אם כן גם לחכמים יש דרשה, אבל על הספחים שיהו אסורים בשביעית" דרשה אחרת . ההלכות השונות במסכת שביעית העוסקות בירקות מתפרשות היטב ללא קשר לספיחים . לדעתנו איסור ספיחים מצטרף לשאר הלכות שביעית ; יסודו בדברי התורה הכלליים, 15 אסמכתא בלבד, ולא הן יצרו את ההלכהופיתוחו בדיוני חכמים . הדרשות למקרא אינן יותר מ . בתלמוד הבבלי משמש המונח "סמכו" כמקור הלכתי גם להלכות עירוב ( ביצה, טו ע"ב ) , ושוב אין בדברים כל הסתייגות מצורת הלימוד, ואין ביטוי לכך שזה לימוד רחוק . אמנם יכול הטוען לטעון מן הדרשות ההלכתיות האחרות אינןשהדרשה עצמה רחוקה, ברם אין להקשות על המדרש, והרבה קרובות יותר לפשט הכתוב . הוא הדין בהלכות עירוב תחומים ( תנחומא בובר, במדבר ט, ה ע"א ) . גם לכתובה פסוק שממנו "סמכו חכמים" את נוהג הכתובה ( בבלי, כתובות י ע"א ) , אף על פי שמקורות 16 אחרים מתארים את הנוהג כתקנה של שמעון בן שטח אי אפשר לקבוע שהדרשה איננה . גם כאן דרשה רגילה . מקורות שונים אלו גרמו למחלוקת המפרשים האם כתובה היא מדאורייתא או מדרבנן, ואנו כאמור רואים את הדברים אחרת . מכל מקום מבחינה היסטורית ברור שזו תקנה או נוהג שנוסף הכתובה עוצב לפי ערכיה שלבאמצע ימי בית שני, בהשראת השטרות במצרים, והתוכן המדויק של החברה היהודית בכלל, ושל חז"ל בפרט . כלומר החברה היהודית ניכסה לעצמה נוהג מהתרבות המשפטית הרומית ועיצבה אותו בהתאם לערכיה . בעל מדרש תהילים מביא פסוק לכך שיש לקרוא את המגילה ביום ולשנותה בלילה : "מכאן סמכו ( מדרש תהילים, מזמור כב יח, צה ע"א ) . בבבלי מוצגת דרשה זוחכמים לקרו את המגילה בלילה" כדרשה רגילה, ללא הלשון "סמכו" . ברור שקריאת מגילה איננה מן התורה, שכן היא נכתבה מאוחר 17 יותר, והפכה לחלק מספרי הקודש רק בסוף ימי בית שני . שתי מסקנות מעדויות אלו . האחת הדרשה הרגילים, והאחרת עקרונית יותר, שחכמים לא חשושהמונח "סמכו חכמים" מחליף את מונחי להביא פסוקי מקרא כהוכחות להלכות שצמחו בעליל הרבה אחרי כתיבת התורה . כל זאת מתבאר רק מתוך הנחת העבודה שבה נקטנו שהדרשות אינן מקור ההלכה אלא מקור השראה וציטוט ספרותי בלבד . גם היא בלשון "סמכו" : "תניא נמי הכי : כהניםבאותה מסכת בדף הקודם מובאת דרשה אחרת, כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה . מכאן – בעבודתן, ולוים בדוכנן, וישראל במעמדן של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר מעבודה . ומהס מ כ ו 14 פליקס, ספיחים . 15 ראו פירושנו לשביעית פ"ט מ"א . 16 ראו המבוא למסכת כתובות . 17 ראו המבוא למסכת תענית .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא