מבוא

עמוד:13

מבוא - יוםטבול 13 טהור" שאוסף את אפר הפרה הוא טבול"קכד ) . אם כן ה,ספרי במדבר" ( לחטאתוטהורלתרומהטמא יום, והוא נקרא "טהור" כי אף פעם אינו מטמא מי חטאת, גם במגע וגם במשא . לת ידיים ? על כך יש מחלוקת, ובתוספתא מובאת גם עמדתו של . האם חלה על טבול יום חובת נטי 9 ) . 166רבי אלעזר ברבי שמעון שאין טומאת ידיים לטבול יום כלל ועיקר ( טהרות פ"א ה"ג, עמ' . משקה טבול יום אינו מטמא . זו מחלוקת התנאים בפ"ג מ"ו . עצם המחלוקת בנושא מפתיעה, שכן 10 ר יותר מאוכלין מוצקים . האבחנה בין חולין לתרומה הופכתמשקה בדרך כלל נטמא מהר יותר וחמו את פניה . אם כל הפער הוא בין שני לשלישי, הרי הלכת משקין שנגע בהם טבול יום יש לה הסבר משפטי רגיל ; אם טבול יום הוא שני לטומאה, הרי שני אינו עושה שלישי . אבל אם טבול יום מטמא ( ראו הסברנו לפ"ב מ"א ) . "תחילה"טומאה כי המשקין תמיד תרומה, הרי התרומה הופכת להיות אב . למרות ההלכה הקודמת, טבול יום שנגע במשקה מטמא אותו והוא ( המשקה ) הופך להיות טמא 11 בולדשנטמאמשקהואחד,הטומאהבאבשנטמאמשקהאחד, כלומר כאב הטומאה : ""תחילה" שהןיוםטבולממשקהחוץ . מאההןאפילורוחבוחברוחברומטמא . לעולםתחלהזההרי,הטומאה ) . 486" ( תוס', פ"א ה"ג, עמ' מטמאיןואינןפסולין . טבול יום הוא מדברי סופרים, אבל ספקו לחומרה, בניגוד לטומאת ידיים ( פ"ב מ"ב ) . 12 אם כן בהלכות טבול יום מחלוקות רבות, ומעמדו בהיררכיית הטומאות הרגילות אינו ברור . אך הכללית היא שהוא טהור לחולין ( ומעשר ראשון ) ולמי חטאת, אך מטמא תרומה וקודש . התפיסה הרקע הרֵאלי להלכות הוא המצב במקדש, אבל החילו את ההגבלות גם על אכילת תרומה במדינה . באופן כללי טומאת טבול יום נחשבה לקלה . מבחינה משפטית היא מדורגת כשני לטומאה ( לפי רוב ך הקלו בכל הדינים המסתעפים מהלכות טומאה ( חיבור, ספק וכו' ) , והקלות אלוהדעות ) , מעבר לכ יצרו טומאה קלה מצד אחד ומצד שני מסר של זהירות, אך ללא חשש של גרירת הטומאה . כלומר גם אם טבול יום נגע ופסל הוא לא מטמא אלא לעתים רחוקות . רוב ההלכות במסכת ובסדרי הש"ס במזון ובתרומה, וכאמור לדעתנו זה הרקע הרֵאלי של ההלכה . ותום עוסקהאחרים הנוגעים לטבול י הלכות טבול יום מתחוללות בשדה רֵאלי צר מאוד : הכנת סעודת התרומה או סעודת הקודש . בכל שאר הדברים קל לטבול היום להימנע ולא לגעת בחפצים טהורים, עד שיחשיך וייחשב לטהור לחלוטין . על כך שנדונות כאן שאלות מעשיות של חיבורים שאינם ממש חיבורים, בפרק א ( סוף מ"ד ) עמדנו פרטי פרטים שאינם עולים בהקשר של דיני טומאה רגילים . על היבט אחר של אותה תופעה עמדנו בפירושנו לפ"ב מ"ו, שאלות בפרטי פרטים על סעודת קודשים, פרטים המעידים על בעיות רֵאליות שאינה רק עיון תאורטי . אם אכן אנו צודקים בטענה שהרקע"החי"שהתחוללו במציאות, תורה הרֵאלי של המשנה הוא סעודות הקודש במקדש, ובמעט גם סעודות כוהנים חגיגיות, הרי מובן מדוע באים כאן לידי ביטוי חיבורים עדינים שאינם ממש חיבור, אך המקפידים ומחמירים מן הסתם חששו ודנו בכך בפירושנו שם . הלימוד,הנים היזוואבל הנוהג הקדום היה שאכן רק כ,אכן חשובה להלכה ן אך מן הסתם הוא טהורהושכן הטהור שבהזיית מי חטאת אולי אינו כ,לעצמו כש ד ובעייתי מא כל זה אולי נכון, אך אין משיבים עלאחרות ( לא של טהרה ) . תלתרומה, אלא שאסור לו לאכלה מסיבו קל וחומר רבים אחרים המצויים במדרשי ההלכה . לימודי וקל וחומר זה נפסל כמו ,הדרשה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא