|
|
עמוד:12
דב שוורץ 12 להתרקם ולהתגבש התפיסה התרבותית והחינוכית של האדם החדש, תפיסה שהתנועה 13 משה לייב לילנבלום ( מל״ל, 1843 - 1910 ) , מהמשכילים הציונית תשקוד עליה . שהתייאשו מהמיזוג עם התרבות הרוסית ופנו לעלייה לארץ, כתב בהצגת אופייה של תנועת חובבי ציון וייעודיה דברים אלה : הארץ-ישראלים רוצים שהיהודים יהיו אומה ככל האומות . היהודים צריכים להיות בני בית, לא בני נכר, כלומר, לשבת בארץ אבותיהם ככל האומות . בעיקר צריכים היהודים לחיות לא מן האוויר אלא מאדמת מורשתם, ככל האומות . היהודים צריכים שמעשי הצדקה שלהם ומוסדותיהם יביאו להם תועלת מעשית, ויחד עם זה גם לאומית, כמו אצל שאר כל האומות, ודבר זה יתאפשר רק כאשר חייהם המעשיים לא יהיו מנותקים מחייהם הרוחניים והלאומיים, ולא כמצבם היום, כאשר חיינו המעשיים הנם בהכרח צרפתיים, גרמניים, רוסיים, לפי אותה ארץ שבה אנו מתגוררים, וחיי הרוח היהודיים תלויים על בלימה כאילו בחלום . היהודים צריכים שמעלותיהם לא יהיו למרמס אלא יתפתחו בקרבם בתנאי חופש, כשאר האומות, שישועתם תבוא לא על ידי מחיית זכרם מתחת שמי אלוהים . כוחנו הפנימי יבוא לידי גילוי בפיתוח תכונותינו, לימודינו הדתיים, ההיסטוריים, המוסריים והלאומיים ושגבורתנו החיצונית תתבטא בהופעות ובמעשים, אשר בהיותם מנוהלים על ידי נציגים מאושרים, יביאו באמת תועלת לכל העם, כמו אצל העמים . אולם כדי שהיהודים יהיו למעשה עם ככל העמים, הם חייבים בראש ובראשונה לשבת בהמוניהם ככל האומות על 14 אדמת אבותיהם . בדבריו של לילנבלום שב ונשנה עד לעייפה המוטיב של אומה נורמלית ( ״ככל האומות״ ) . הוא ניסח בבירור את התפיסה של התכונות הלאומיות ושל הצורך בפיתוח תרבות עברית חדשה . עוד הדגיש שעל התרבות החדשה להתפתח מתוך חירות ( ״תנאי חופש״ ) בניגוד לכפייה . לילנבלום ראה בצמיחת היישוב היהודי החדש בארץ ישראל ביטוי של התמודדות אמתית עם המודרנה, והתאמץ ליצוק עקרונות וניסוחים אידאולוגיים לתנועה . הנחת 13 על ההתמודדות הדתית עם סוגיה זו ראה ד׳ שוורץ, ״הציונות הדתית ורעיון האדם החדש״, ישראל 16 ( 2009 ) , עמ׳ 143 - 164 ; י׳ שלמון, ״׳היהודי החדש׳ במחשבה הציונית-דתית״, ישראל 1 ( 2010 ) , עמ׳ 239 - 2 . 14 נדפסו בתוך כתבים לתולדות חיבת-ציון וישוב ארץ-ישראל, ערכו א׳ דרויאנוב וש׳ לסקוב, ז, תל אביב תשנ״ג ( להלן כתבים ז ) , עמ׳ 32 . על דרכו הרעיונית של לילנבלום ראה למשל ש׳ ברימן, ״המיפנה במחשבה הציבורית היהודית בראשית שנות השמונים״, שיבת ציון ב – ג ( ירושלים תשי״א – תשי״ב ) , עמ׳ 83 - 113 ; מ׳ אביטל, הישיבה והחינוך המסורתי בספרות ההשכלה העברית, תל אביב תשנ״ו, עמ׳ 9 1 - 181 ; א׳ שביד, תולדות פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש, ב, תל אביב תשס״ב, עמ׳ 186 - 188 .
|
|