|
|
עמוד:9
האם ניתן לראות בנצי״ב מוולוז׳ין מבשר של הציונות הדתית ? שהמעשה הציוני כרוך באקטיביזם מגשים ופוליטי הזר לעולם התורה הקיים . ״כי איש 3 אכן בנקודה זו התבטא היסוד המהפכני של מחובשי בית-המדרש לא יצליח לזה״ . 4 הציונות הדתית בהדגשה יתרה . בכוונתי לטעון, כי אין למצוא עקבות מהפכניים כאלה בפועלו ובהגותו של הנצי״ב . תנועת חובבי ציון הייתה מסגרת נוחה לפעילות לאומית מבחינתה של דמות כשל הנצי״ב, ועל כן אין לראות בו מבשר של הציונות הדתית . ( א ) יסודות הפעילות בחיבת ציון התנאים החברתיים והפוליטיים ששררו בתנועת חובבי ציון בעשור הראשון לקיומה אפשרו לנצי״ב להצטרף אליה . מדוע אפוא חש הנצי״ב בנוח באופן יחסי בקרב תנועת חובבי ציון ? ומדוע אין רציפות בין מסגרת זו לבין המסגרת של ה״מזרחי״ ? שאלות אלה עולות ביתר שאת לאור התגובות החריפות ולעתים הפוגעות שהיו ליוזמותיו בקרב חיבת ציון והניגוד שביניהן לבין הדימוי העצמי שלו כפי שנראה להלן . התרחקות ממיסוד הורתה ולידתה של חיבת ציון מתאפיינות בערפל של היעדר הגדרה ומיסוד . הלאומיות היהודית הייתה בלתי מוגדרת . יחסן של האומות כלפי היהדות היה לעתים מזומנות כאל זהות חסרת לאומיות, שכן הגלות העמידה את היהודים במצב שבו הם מעורים בלאומיות המקומית . היסטוריונים פוזיטיביסטיים אחדים כמו שמואל אטינגר רואים באנשי חיבת ציון את מבשרי הציונות, ולא באישים כמו הרבנים יהודה אלקלעי וצבי כמדומה שהיעדר המיסוד של הירש קלישר, שפעלו באמצע המאה התשע עשרה . התנועה אפשֵר ראייה כזו . תנועת חובבי ציון הייתה מורכבת מאגודות רבות שהתארגנו באופן וולונטרי, אך בסך הכול היו חלק קטן מאוד מיהדות רוסיה וסביבותיה . רק לאחר הופעת האגודות התגבשה ההנהלה . זאת ועוד : ריבוי האגודות הקשה על הריכוז והתיאום מצד ההנהלה שפעלה באודסה . אולם הפיזור שימר את התדמית הפרטנית של התנועה . אגודות אלה המשיכו להיות גופי התנועה עד לשלהי שנות השמונים של המאה התשע עשרה . חובבי ציון ראו את ייעודם בהשגת רישיון מטעם השלטון הרוסי לפעילות האגודות . 3 דברי דוד צבי קצבורג, שנדפסו אצל י״צ זהבי, מהחתם סופר ועד הרצל, ירושלים תשכ״ו, עמ׳ 336 . 4 ראה D . Schwartz, “The Revolutionary Consciousness of the Religious Zionist Movement since 1902 ,” The Annual of Rabbinic Judaism 3 ( 2000 ) , pp . 175 - 184 ראה י׳ גולדשטיין, אנו היינו הראשונים : תולדות חיבת ציון 1881 - ,1918 ירושלים תשע״ו, פרק א ( להלן גולדשטיין ) .
|
|