|
|
עמוד:14
14 מקבילות . לא ארחיב בשאלה זו, משום שהיא יותר היסטורית מאשר פילוסופית . באמצע האלף הראשון לפני הספירה החלו אנשים בהודו לעזוב את בתיהם, את כפריהם, את העולם הוֶדי המוּכר, הריטואלי, המשפחתי, ולצאת למסע של התבודדות ונדודים ביער . היה זה מהפך בהיסטוריה התרבותית של הודו, מהפך שהתבטא במעבר חד מהודו וֶדית להודו של "היער", של היוגה והמדיטציה ; מהודו של מעורבות בעולם להודו של שלילתו ; או, כאמור, הסטתו מהמרכז לשוליים, מהודו של "חיצוניות" להודו של "פנימיות" . ההיסטוריונים אינם יודעים מדוע דווקא בתקופה זו החלה היציאה של בודדים ליער . יש ביניהם המדברים על אורבניזציה והתפתחות מסחרית שפרצה את המבנה הכפרי הסגור ; על רעיונות שהחלו "לנדוד" יחד עם טובין של מסחר . יש כאלה המדברים על הסתאבותו של הממסד הבראהמיני כגורם לנטישת החברה ו"הדת הממוסדת", וניסיון למצוא לה אלטרנטיבה, ואחרים מציעים - משערים שאולי הייתה זו מגיפה שגרמה לייאוש מהחיים היומיומיים וממה שהעולם היומיומי יכול להציע . יחידים מתוך החברה עזבו אותה, אפוא, ו"יצאו ליער" — מושג או דימוי שבהקשר זה איננו מתייחס כלל לעצים או לצמחייה, אלא מציין את מה שניתן לכנותו "ישימון", מקום מחוץ לחברה, לציוויליזציה, לעולם המוכָּר . הדימוי ההודי של היער מזכיר ומתכתב עם דימוי המדבר היהודי - נוצרי, המציין חלל פתוח שבו עשויה להתחולל טרנספורמציה, שבו ניתן לפגוש את האלוהים או האלוהות, שבו אפשר להקשיב למה שנבלע ביומיומיות הרועשת . סלמן רושדי בהאדמה מתחת לרגליה כותב על הפרושים או היוגים של ארץ הולדתו, הודו : "היחידים שיכולים לראות את התמונה כולה הם אלה היוצאים מחוץ למסגרת" . "היער" הוא מה שמחוץ למסגרת, ויותר משהוא מרחב פיזי הוא מבט שאינו מחויב
|
|