|
|
עמוד:12
12 הנני כך וכך" לפורמולה העירומה "אני הנני", המבטאת קיום חשוף הקודם אונטולוגית לכל דבר אחר . במושג הקָיְוָלְיָה מגולמות, כאמור, ההתייחסות לעצמי כ"קיום חשוף" ותו לא, והתפיסה שלפיה "האני הפנומנלי" — אני כחלק מהעולם, אני בתור חושב, מדמיין, משתוקק ופועל — הוא רק חלק ממי שהנני, ולאמיתו של דבר חלק משני, בלתי מהותי, שביכולתי לקלף מעלי בכל עת . קשה להצביע על נקודת ההתחלה של היוגה בהודו . בכלל קשה להצביע על נקודות התחלה בהודו, ואולי לא רק בהודו . ההיסטוריה של הודו כפי שאנו מכירים כיום מספרת, שהודו הייתה אנימיסטית עד בערך קו התפר שבין האלף השני והראשון לפני הספירה . אנימיזם, בפשטות, פירושו שכל הר הוא הר קדוש, כל נהר הוא נהר קדוש וכד' . יטען הקורא שכך הוא הדבר עד היום בהודו . תשובתי היא, שהסיפור ההיסטורי הקצר שאני מספר כאן איננו ליניארי אלא רובדי . על כל "חתיכת" היסטוריה נוספה "חתיכה" נוספת מבלי ש"החתיכה" החדשה סילקה את קודמתה . אני משתמש במילה "חתיכה" משום שאני חושב על פאזל היסטורי המורכב מחתיכות שונות, הנוספות זו על זו, חיות זו בצד זו, משפיעות זו על זו . בסוף האלף השני לפני הספירה ) ולקראת האלף הראשון ( הופיעו בהודו שבטים המכונים "אָרים", "אציליים" ) מושג שהנאצים, כידוע לכול, אימצו ועיוותו, אך זה כבר סיפור אחר ( והביאו עמם טקסטים המכונים וֶדָה, "קבצי הידע" . לא אפרט בנקודה זו ) על מוצאם של השבטים האָריים או על הוֶדות השונות ( , ואסתפק בכך שאומר, כי הוֶֶדָה כוללת מזמורים המושרים מפיהם של רישי או רישיקָא ) משורר או משוררת ( והם מוקדשים לדֶוָטָא ) אלוהות ( מסוים . לעתים ישנו היפוך בין המשורר והאובייקט שאליו מכוונת השירה, בין המשורר והאלוהות :
|
|