|
|
עמוד:12
וההסתה עמדו במרכזו . רטוריקת הליכוד מתחרה בגזענות של ידידיו במפלגות הימין הרדיקלי באירופה . וסביב הליכוד נמצאו מפלגות קיצוניות אף יותר : זהות, הימין החדש, ישראל ביתנו, הבית היהודי / האיחוד הלאומי / עוצמה יהודית . ושוב, בדומה ל ‑ ,2015 גם הפעם רבים חוֹוים תחושה כבדה של ייאוש . בספר הזה אנחנו מתייחסים לַמציאות מנקודת מבט אחרת . איננו מתעלמים מן הסכנות הכרוכות בַּסימון של אזרחי ישראל הערבים כאויבים, ומן האיומים בצמצום נוסף של המרחב הדמוקרטי . גם אנחנו יודעים כי הטבות לטייקונים באות על חשבון כולנו, ומבינים את הסכנות הטמונות בהעדפת פרויקט ההתנחלות על פני מדיניות אמיצה של התקדמות לשלום עם הפלסטינים ועם שאר מדינות האזור . כן, אנחנו לא מתעלמים מהסכנות . אבל - כפי שננסה להראות לאורך כל הספר - אנחנו בטוחים כי ייאוש אינו התגובה הנכונה . ראשית, ייאוש הוא תמיד משענת טובה של הסְטָטוּס קווֹ - בעל ‑ הברית הנאמן של הרוע שהופך למדיניות . שנית, וחשוב יותר, אסור לשכוח שהבחירות האלה לא היו באמת מאבק בין שתי דרכים מנוגדות . הן התנהלו בעיקר סביב דמותו של נתניהו : עימות בין אלה שרואים בו מנהיג ראוי, לבין אלה שרואים בו מושחת המוכן להחריב כל חלקה טובה למען הישרדותו האישית . הראשונים הצביעו לליכוד ולמפלגות הלוויין הימניות שלו, האחרונים הצביעו למפלגת כחול ‑ לבן ושמאלה . אלא שכחול ‑ לבן לא הציגה חזון חלופי לימין ; כהצהרתו גלוית ‑ הלב של יאיר לפיד, היא ביטאה את "כל הדברים שפעם איפיינו את הימין הישראלי" . מה לעשות עכשיו הוא הזמנה לחשיבה ולפעולה . ארבע מערכות הבחירות האחרונות מלמדות ש"ימין אחראי" אינו יכול להיות חלופה . אבל הן גם מלמדות כי הליברליזם - שבישראל מזוהה עם השמאל - גם הוא אינו יכול להיות חלופה של ממש . 12 מה לעשות עכשיו
|
|