פתח דבר

עמוד:11

פתח דבר | 11 תחליף לדיאלוג החסר עם האל כ"אחר" חלופי, מוחשי ואמיתי, המנוגד ל"אחר" המטפיזי המתואר ב"כוליות ואינסוף" של עמנואל לוינס . האמביוולנטיות הטמונה בייצוג פואטי נדונה אף במחקרה של מזל קאופמן על ייצוגי הגוף בשיריו של עזריאל קאופמן שעניינם שאלת הזהות היהודית . קאופמן טוענת כי הגוף משמש לייצוג האמביוולנטיות הזהותית, וכי באמצעותו מבטא "האני השר" את מורכבותו של השבר הזהותי . אם בספריו הראשונים של המשורר בולטת זהותו של היהודי החדש כזהותו הדומיננטית של "האני השר", ומסמן הגוף נושא בשירים אלו זהות אשר משתמעת ממנה אף שלילת העבר, הדחקתו ודחייתו המוחלטת, הרי שכבר בספרו כבר אפשר לזוז מ - 1989 ניתן לזהות מגמה המתפתחת בד בבד, ובה האני מקבל את המצב היהודי הכרוך בזהותו המהותנית כגורל שאין להשתחרר ממנו . מורכבותם של הייצוגים במעשה האומנות הפואטי והאסתטי עומדת גם במרכז מחקרה של אסתר אזולאי על יחסי מסמן ומסומן בשיריו של נתן אלתרמן ובציוריו של רנה מגריט . שני האומנים מתייחסים, כל אחד בתחומו, לייצוגים של שפה בעולם האומנות . אזולאי מציעה קריאה סימולטנית של הטקסט הכתוב והטקסט הציורי וטוענת כי הפרדוקסים וחוסר ההתאמה ביחסי מסמן מסומן, המשתקפים ביצירתם של אלתרמן ומגריט כאחד, מייצגים מגמה של התפוררות הסובייקט המאפיינת את הפוסטמודרניזם . השער הרביעי של האסופה עוסק בייצוגים בסיפור המקראי והתלמודי . גלי דינור מתמקדת באופני הייצוג של נשים ייחודיות במקרא ובהן הגר, דבורה, אביגיל, אסתר, בת פרעה ובנות צלופחד, שחלקן היו פורצות דרך והובילו לשינוי של ממש בחברתן . על רקע תיאורן של הנשים המקראיות מבליטה החוקרת את הייחודיות בייצוגה של האישה הראשונה, חוה, שהתוותה את הדרך לשינוי פני האנושות כולה . אף מחקרה של ליאת סובולב - מנדלבאום מתמקד בייצוגי נשים – ייצוגן בתלמוד הבבלי . מחקר זה בוחן את תפיסת האישה, את היחס אליה ואת אופני הדרתה מתרבות החכמים בתוך הקשרים היסטוריים ותרבותיים . החוקרת סבורה כי מקומה של האישה בשיח החכמים מורכב . מצד אחד התלמוד מְנַכֵּס אותה לאידאולוגיה של חברה המשייכת את האישה למשפחה ומייעדת אותה למילוי תפקיד הרעיה הפועלת בספֵרה הביתית . מצד שני חלק מהדמויות הנשיות מוצגות בתלמוד הבבלי כמי שפועלות במרחב הציבורי תוך שותפות בשגרת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא