|
|
עמוד:13
פ תח דבר׀ 13 נשתכחה עם היציאה לגלות . על הנעימה הקדמונית האבודה איננו יודעים רבות, אולם גם מן המעט הידוע עליה ניכר שהיתה קיימת מקדמת דנא . דירוגה הנעלה ביותר של נעימת הטעמים יוחס לה משום שבנעימה בלעדית זו נקראים "דברי אלוהים חיים" . לכן נעימה זו, משנתקבעה בעדות ישראל — כל עדה ונעימת הטעמים שלה — נתקדשה לעדה כנעימת יסוד, כנעימת ה"שלד", וגם כנעימת ה"זהות" של העדה שאין לשנותה ואין להחליפה לעולם . נעימה זו נפרטה לדיאלקטים רבים על בסיס נעימת ה"שלד" של העדה — ברמת הפרטתה לקהילות העדה — כנעימות ה"זהוּת" שלהן, לעומת קהילות שכנות מאותה עדה או קהילות מעדות יהודיות אחרות, וכן לעומת הסביבה הנוכרית . תופעת הליווי המוסיקלי של קריאה בכתבי הקודש ידועה מדתות שונות, ויש מחקרים מעניינים בנושא זה . אולם להוציא ספר זה, עד כה אין מחקר סוציו-היסטורי על הקריאה בנעימה של התורה על פי טעמי המקרא, היורד לחקר התפקוד החברתי של תופעה זו בעולם היהודי, ומשלב הגדרה מדויקת של ההבדלים המוסיקליים לגופו של עניין מבחינה חברתית-מוסיקלית . ספר זה רואה את נעימת הטעמים בכללותה 13 אבל בשימושה בקרב העולם היהודי היא כשאולה ממאגר מוסיקלי נוכרי משהו, משמשת לצורכי זהות פנים-יהודיים מיוחדים . אצל היהודים הטדסקים שימשו טעמי המקרא סמן ימני של קביעת שאר ההבדלים בין האוכלוסייה האיטלקית — האמורה להיות קולטת — ובין האוכלוסייה המבקשת להיקלט, אבל מבלי לאבד לחלוטין את סימני הזיהוי העצמיים שלה . כך מבליט הספר את שימור נעימת ה"שלד" הפנים- טדסקית של טעמי המקרא שהביאו עמם הטדסקים מגרמניה אל אדמת איטליה, ומראה כי בתוך קהילת הטדסקים נוצרו דיאלקטים בנעימת טעמי המקרא ( מעין העולות לתורה והקוראות בתורה ? סברתי כאן היא שיש להניח כי החברה המשנאית, ולאחריה החברה התלמודית, שייחסו פחיתות מה למעמד הנשים בהייררכיה החברתית לא ראו בעין יפה, משנתמעטה תורה בישראל, שעדיין ישנן נשים היודעות לקרוא בתורה, בעוד שקהל גדול של גברים כבר אינו יודע לעשות זאת בציבור . מכאן אסרו על נשים לעלות לתורה "משום כבוד הציבור", וממילא כבר לא נוצר מצב שהן תקראנה בתורה מכאן ולהבא . דניאל שפרבר כותב : " [ . . . ] בעיית כבוד הציבור היא כאשר נראה הדבר כמצב בו אין גברים שיודעים לקרוא, והיחידה שיכולה לקרוא בתורה היא אשה, ואזי אין זה לכבוד הציבור שתקרא, שכן תהיה זו פגיעה בציבור הגברים אם רק אשה היא שתוכל לקרוא" ( ד' שפרבר, דרכה של הלכה — קריאת נשים בתורה : פרקים במדיניות פסיקה, ירושלים : ראובן מס, ,2007 עמ' 26 ) . " [ . . . ] יש מן הראשונים שהבינו את המושג 'כבוד הציבור' [ . . . ] כמתייחס רק למצב של קהילה בה רוב הגברים אנאלפביתיים בעוד כמה נשים יודעות לקרוא [ . . . ] " ( שם, עמ' 29 ) . 13 על השאילה ממאגר נוכרי כבר כתב עמנואל הרומי : מה אומרת המוסיקה היהודית למוסיקה הנוצרית ? "כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים", כלומר לא שאילה יש כאן, אלא החזרת עטרה ליושנה . ראו על עניין זה בהרחבה להלן .
|
|