פתח דבר

עמוד:11

פתח דבר | 11 המודחים אל שולי החיים הספרותיים . המהלך המפרק הזה הכרחי לשם הכנת התיאור החדש של תהליכים שבהם משתתפים גורמים סביבתיים שבטלוּמן העולם ונשכחה חשיבותם כמכוננים של טקסטים ספרותיים . עבודת שחזור יכולה להתבצע רק אם מוותרים מראש על קנה מידה שיפוטי כלפי סוגות ספרותיות ׳צדדיות׳ כביכול, כגון מכתבים, יומנים וספרי זיכרונות . מן הטעם הזה סברתי כי מיפוי מפורט של הרקע שעליו נכתב יומנו של המשורר יצחק למדן הוא הכרחי להבנת היווצרות השפה העברית הלאומית ציונית דווקא באגפיו הנידחים של מחוז ווהלין ברוסיה הצארית על סף התפוררותה בימי מלחמת העולם הראשונה . במבוא שהקדמתי למהדורה האקדמית של יומן זה ( הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ה ) , ביקשתי לפרושׂאת היתרונות של שחזור אקולוגי מפורט לגומחה תרבותית זו שהצמיחה מיומנות פואטית מיוחדת שיובאה לשירה העברית בשנות העשרים בארץ ישראל . הפרק השני מגולל את מפות המוצא של צורות השיח הקרובות לשיח האקולוגי על הספרות בתולדות המחשבה המודרנית מאז מונטסקיה והרדר ועד למחשבת זמננו . כחוליה אחרונה ופורה במיוחד מצאתי כי מחשבתו של גרגורי בייטסון היא המאפשרת מחשבה חדשה על סופרים, על ספרים וספרות, משום שהיא רואה אותם כנתונים בזיקות מערכתיות מחוץ לחיים הספרותיים, ומשום שהמערכות האלה מאפשרות לשאול שאלות חדשות על המערכת הספרותית . בפרק השלישי ניתנים המונחים של שיח אקולוגי על הספרות באופן שמותיר את המודל פתוח דיו להרחבה בעיקר במקומות שהרחבה כזו מעשירה את תפריט השאלות ההומולוגיות שהמודל הזה מבקש להציע להיסטוריוגרף של ספרות . ברקע החיבור הזה מונחת נטייה עיונית מובהקת לכל מחקריי בספרות העברית : לייחס ערך רב לחומרי הסביבה החומרית שבתוכה נכתבים טקסטים וכן לחומרים הממשיים שמהם הטקסט נעשה מדיבור לכתב . במיוחד מושכים את תשומת לבי אותם חומרים המתכרסמים בשיני הזמן או בנסיבות אלימות של חורבן ציוויליזציות . סביבות אלה טעונות שחזור היסטוריוגרפי-אקולוגי, באשר תהליך הבלייה הזה מעלים מעינינו שורה של נסיבות הסבריות מובהקות להיווצרותם של טקסטים ספרותיים . עינינו צופות בתהליכים גלויים ובוטים אלה של חורבן ׳הווה עתיק׳ המתרחשים כמעשה של יום-יום בסראייבו שבבלקן, בבגדד שבעירק, בחָלֶבּ שבסוריה ובשאר עריהָובמרחבי התרבות השבטית המתכלה ברפובליקה של קונגו, והם מוכרים לנו מההיסטוריה של חורבנות גלויים וסמויים של סביבות חומריות ושל מסורות תרבותיות שבהן חיו קהילות יהודיות . שאלות חדשות אלה שמפנה האקולוגיה של הספרות כלפי סביבות ספרותיות הן הכרחיות לעדכון ההיסטוריוגרפיה של הספרות העברית החדשה, שהטקסטים המכוננים שלה מן המאה העשרים היו כבר בעת הולדתם קצוות מבצבצים של חוּרבות עולם שאינו קיים עוד . בלא הבנת המרחבים המתפוררים שהולידו אותה,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא