|
|
עמוד:10
10 | אקולוגיה של ספרות חדשה בכתביו של האקולוג הראשון של התרבות שטבע את המונח ecology of mind , האנתרופולוג והוגה רעיון הקיברנטיקה, גרגורי בייטסון . בכתביו של בייטסון הוצגה לראשונה תפיסה פוסט-סטרוקטורליסטית של קריאה מקבילה ( אך, כהבחנתו, לא אינטר-דיסציפלינרית ) במערכות ידע רחוקות זו מזו : המדעים המדויקים, מדעי הטבע ומדעי החברה והרוח . בייטסון ביקש לתאר ממצאים מתחומים שונים כמַבנים עולם קוגניטיבי אחדותי שבו נפרצים גבולות ה- strata המקצועיות השונות, ומושגיו מונחים על קו מעגלי רציף של פעולה ומשוֹב המזינים זה את זה במערכות שונות . אף שנשא בדמיונו הסכולסטי דימוי מיסטי הֶלֶני של ׳אחדות המדעים׳, הותיר את התחומים השונים כל אחד לעצמו, וחתר לפריצת ערוצים מושגיים אנלוגיים ביניהם, באופן שיאפשר לשאלות דיסציפלינריות שונות לחצותם . מחשבתו הרדיקלית של בייטסון על ׳אחדות ההבנה המדעית׳ לא הועתקה אל החיבור הנוכחי במלואה . עניינו של החיבור אקולוגיה של ספרות אינו במחקר טקסטים כ׳המשך׳ למחקר פסיכולוגי, אנתרופולוגי או סביבתי . מטרתו של חיבור זה היא להציע מהלך מתודולוגי, אשר בו החוקר גוזר שאלות מן המחשבה על אקולוגיה ומציבן מחדש בחקר הספרות . זוהי פרקטיקה שאפשר לכנותה ׳הומולוגית׳ ( מונח המציין בביולוגיה השוואתית השוואה בין איברים ד ו מ י ם אצל מינים ש ו נ י ם ) , והיא עשויה לעורר אזורים רדומים של מחשבה על היסטוריוגרפיה של ספרות, ולפקוח עיוורון כלפי סדרה של שאלות יסוד שההיסטוריוגרפיה המקובלת אינה מפנה אליהן כל קשב . חיבור זה אינו אפוא הצעה למיפוי דוקטרינרי-אקולוגי של תולדות הספרות העברית, אלא מטרתו להצביע על אפשרות פרגמטית לייצר מרחב חדש של שאלות לגבי היסטוריוגרפיה של הספרות ; התבוננות מחודשת במסורותיהם הנשכחות של בעלי ׳הטעם הממוצע׳, שהם המסה ׳הביוטית׳ הסביבתית שממנה צמחו השיאים הספרותיים ; טיפול חדש בשאלות הקשורות בסביבות ספרותיות ׳מרכזיות׳ ו׳נידחות׳ מתוך הבחנה אקולוגית עקרונית, כי יש לשני האפיונים האלה מובן הסברי מחוץ לשיח שיפוטי-אסתטי . מטרת החיבור היא להשעות את השיח השיפוטי השורר במרחב הדיבור על ׳הרפובליקה הספרותית׳, שהיא מטפורה המכוונת את השַׂחתה של ההיסטוריה של הספרות רק במונחים של כוח, מזימות פוליטיות ואינטרסים כלכליים ( כבתפיסה מטריאליסטית פוסט-מרקסיסטית ) . השיח הזה קנה לעצמו מעמד הגמוני לאורך מאה שנה, ואסטרטגיות שלו כוננו את הדיבור על האמנות והתרבות בכלל ועל הספרות העברית בפרט כמתואר בפרק הראשון של חיבור זה . הפרק הראשון מבקש אפוא לפרק את המרכיב האלים שבשיח על הרפובליקה הספרותית ולערער על הלגיטימיות שלו כשהוא גודש את הסבריו בסיפורי מרד סגנוני, במהפכות ספרותיות ובהכתרת סופרים קנוניים במקומם של סופרים
|
|