יוסף יובל טובי קשרי תימן וארץ־ישראל בימי קדם

עמוד:13

המשברת אניות בים : 'בְּרוּחַקָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ' ( תהלים מח, ח ) . דימוי זה נטול ממציאות ידועה של רוחות סערה עזות שסיכנו מאוד את הַשַּׁיִט בים סוף בימי קדם . 13 עניין מיוחד יש בדברי יחזקאל : 'וְדָן וְיָוָן מְאוּזָּל בְּעִזְבוֹנַיִךְנָתָנּוּבַּרְזֶל עָשׁוֹת קִדָּה וְקָנֶה בְּמַעֲרָבֵךְהָיָה' ( יחזקאל כז, יט ) . על פי הצעת יחזקאל קוטשר, 'עִזְבוֹנַיִךְ' הם סחורות היבוא ואילו 'מַעֲרָבֵךְ' הוא סחורות היצוא . 14 חיים טויל מציע בלקסיקון האכדי שלו לתקן את שלוש המילים הראשונות בפסוק זה ולקרוא כך : 'דַּנֵּי יַיִן מֵאוּזָּל', וזאת על פי המילה האכדית dannu שמשמעה 'כד' והיא מופיעה במקורות האכדיים בהקשר של יין . 15 אפשר ששם המקום, אוּזָּל, מכוון לעיר קדומה בתימן, שבמסירה הערבית נודעה בשם 'יזאל' או 'אזאל' ולימים נקראה 'צנעא' . 16 כך אף נתכנתה העיר בפי יהודי תימן, כפי שנשתקע בכמה כתבי יד יהודיים-תימניים מאוחרים של תפסיר רב סעדיה גאון לבראשית י, כז : 'וְאֶת הֲדוֹרָם וְאֶת אוּזָל וְאֶת דִּקְלָה – ד'מאר וצנעא וצעדה' . 17 עניין הסחר המפואר עם תרשיש, שבא ודדן חִלחל גם אל הפרקים האסכטולוגיים במקרא העוסקים בקיבוץ הגלויות ובגאולת ישראל . כך מתאר ישעיהו את קיבוץ הגלויות הבאות מצד דרום : 'שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְבִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּזָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּוּתְהִלּוֹת יְהֹוָה יְבַשֵּׂרוּ : כָּל צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּלָךְאֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ [ . . . ] : כִּי לִי אִיִּים יְקַוּוּוָאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁבָּרִאשֹׁנָה לְהָבִיא בָנַיִךְמֵרָחוֹק כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם' ( ישעיהו ס, ה – ו, ט ) . ואילו יחזקאל בנבואתו על גוג מלך מגוג, מלכות הצפון המבקשת לפשוט על ארץ- ישראל, משים דברי פולמוס ולעג בפי מלכי שבא ודדן וסוחרי תרשיש : 'שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁוְכָל כְּפִרֶיהָיֹאמְרוּלְךָהֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא הֲלָבֹז בַּז הִקְהַלְתָּקְהָלֶךָלָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן לִשְׁלֹל שָׁלָל גָּדוֹל' ( יחזקאל לח, יג ) . 13 על השיט בים סוף בימי קדם ועל הסכנות הכרוכות בו בשל הסערות העזות ראו פאואר . 14 קוטשר, עמ' 83 . 15 טויל, עמ' 80 ( מנוקד שם, ככל הנראה בשגגה : דַּנֵי ) , והשוו טובי, לקסיקון, עמ' 144 – 145 . מילה זו, במשמעות של כד יין, מצויה גם בשירה הערבית הקדומה, וראו ליין, עמ' 918 . בערבית התימנית, תואר הפועל מאותו שורש, دنّان , משמעו שתוי, שיכור ( פיאמנטה, עמ' 157 ) . בהקשר זה ראוי לציין כי מן השירה הערבית הקדומה עולה שיהודי ערב היו סוחרי יין, וראו טובי, שם, עמ' ,34 37 – 38 . עוד ראוי לציין כי בחפירות בעיר הנמל קאנִא שלחוף האוקיינוס ההודי בדרום ערב, בבית הכנסת המאוחר, שנבנה בסוף המאה הרביעית או בראשית המאה החמישית לספירה ונשרף סמוך לסוף המאה השישית, נתגלו שברי כלי חרס שמוצאם כנראה מעקבה ומעזה ויש להניח ששימשו לאחסון יין ; וראו פטריך, בית כנסת, עמ' 105 – 106 . 16 על פי המסורת נקראה העיר כך על שם אחד ממלכי תימן הקדומים – 'יאזל' ; וראו פיאמנטה, עמ' 7 – ,8 536 . 17 ראו קֹרח לבראשית י, כז, ושם גם מסורות תימניות אחרות לזיהוי שמות אנשים ומקומות שנזכרו בבראשית י, כז – ל עם שמות מקומות בחצי-האי ערב, כגון 'מֵשָׁא' – מכה, 'סְפָרָה' – יתׁרב או מדינה . קשרי תימן וארץ-ישראל בימי קדם 13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא