|
|
עמוד:8
מיכאל גלוזמן 8 ספרותי, כאפשרות סגנונית וכעמדה נפשית . דומה ש בחורף — העוסק ב'תבוסה הגמורה 6 בלשונו של שנוחלים התקוות והאידאליזם של צעיר "כמו" פייארמן בסביבה מחניקה', ברינקר — הוא הרומן שברנר מגלה בו את מורכבות מחשבתו הכלכלית ואת השתמעויותיה הפואטיות והפסיכולוגיות . כפי שמאמר זה יבקש להראות, ב בחורף גם מפציעה לראשונה תפיסתו המודרניסטית של ברנר, המעמידה במרכזה כלכלת ייצוג אשר מבוססת על כישלון נרטיבי ולשוני . במובן זה המאמר מבקש לא רק להציע קריאה 'כלכלית' של הרומן אלא להצביע עליו כטקסט צומת בעל משמעויות היסטוריוגרפיות רחבות . אמנם הדרמה של בחורף מתחוללת בראש ובראשונה בעולם הבדוי, שירמיה פייארמן מגלה בו : ' [ כי ] אין הוא מצויד בכושר, ביכולת, באנרגיה ובאמביציה הדרושים לאדם כדי להתרחק מביתו', בלשונה 7 אולם כרומן-אמן ( Künstlerroman ) , המסכם, כפי שהראה דן מירון, את של חנה נוה . 8 ברנר מתכתב המסורת הספרותית שקדמה לו, הדרמה של בחורף היא גם היסטוריוגרפית . עם המסורת הספרותית שקדמה לו כדי להיבדל ממנה ולפרוץ אל מחוזות כתיבה חדשים . הרומן נפתח בתולדותיו של הגיבור, ברוח האוטוביוגרפיות המשכיליות, ולאחר מכן ברנר מתרחק ממסורת זו ומתאר גיבור מובס שאינו מבין את הסיבות לחוויית ההתרוששות שלו . הסיבה לכישלונו של הגיבור נותרת לא ידועה ונעשית 'חור' נרטיבי או לקונה, אשר מבוססים על 'סוד' שאי-אפשר לספרו, המביא את המספר של בחורף אל גבול האלם . סוד זה, שתוכנו 9 נותר לא ידוע, נהיה 'קניין שלילי' אשר יוצר חיץ בין פייארמן לעולם ואף בינו לבין עצמו . 10 הנוסח המודרניסטי הזה מערער ומזעזע רבות מהנחות היסוד של ספרות התחייה . קלויזנר הרשה לעצמו ושלא בידיעתי כנה ל"רשימותי ושרטוטי" אלה "רומן" — ומה אעשה לו ? ' . יוסף חיים ברנר, אגרות , א ( עורך מנחם פוזננסקי ) , דבר , תל אביב תש"א, עמ' 105 . 6 שם, עמ' 48 . 7 חנה נוה, '"שכול וכשלון" : האופציה האחרת', דפים למחקר בספרות , 8 ( 1991 - 1992 ) , עמ' 239 . 8 דן מירון, בודדים במועדם : לדיוקנה של הרפובליקה הספרותית העברית בתחילת המאה העשרים , עם עובד, תל אביב ,1987 עמ' 225 - 250 . 9 בניסוחה של דנה אמיר, שטבעה את המונח 'קניין שלילי', הכוונה למצב שבו 'החומרים הטראומטיים מאיינים את הסובייקט החווה, ובעקבותיהם השיח הפנימי חוצץ הן בין האדם לבין הטראומה, הן בין האדם לבין עצמו' . ראו : דנה אמיר, להעיד על העדים, ארבעה מודוסים של עדות טראומטית , מאגנס, ירושלים ,2018 עמ' 18 . אף על פי שאמיר עוסקת בעיקר בטקסטים של ניצולי שואה ובייצוגים ספרותיים של עדויות ניצולים, התובנות שלה על עדות חורגות ממסגרת הדיון בשואה . בהקשר זה כדאי אולי להצביע על ההבחנה של דומיניק לה קפרה בין 'טראומה מבנית' ובין 'טראומה היסטורית' . עמוס גולדברג מסביר כי הטראומה המבנית היא 'קונסטרוקט תיאורטי אוניברסאלי המזהה את המצב האנושי כבעל מבנה של טראומה, שתסביך אדיפוס וחרדת הסירוס, לדוגמא, הם נרטיבים שמגלמים אותו ומסבירים אותו' . הטראומה ההיסטורית, לעומת זאת, קשורה תמיד לאירוע היסטורי קונקרטי . ראו : עמוס גולדברג, 'הקדמה', בתוך : דומיניק לה קפרה, לכתוב היסטוריה, לכתוב טראומה ( תרגם יניב פרקש ) , רסלינג, תל אביב ,2006 עמ' 20 . 10 דינה ברדיצ'בסקי מציעה דיון מרתק על התגבשות הנוסח המודרניסטי של ברנר . ראו : 'הפואטיקה המסאית של י . ח . ברנר ועלייתו של המודרניזם העברי בראשית המאה העשרים', עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, ירושלים ,2016 עמ' 19 - 22 .
|
|