|
|
עמוד:14
14 מבוא לסדרה 'לגדל אדם' שונות לרעיונות שעיצבו את התקופה המודרנית והפוסטמודרנית, אשר בדרכים שמעבר להן יוכלו הקוראים ללכת בכוחות עצמם . מראשית דרכו באתונה של אפלטון היה החינוך, ועדיין הנו, מעשה פוליטי . מערכת החינוך היא זו שמגדלת את אזרחי העתיד, והיא עושה זאת כאשר היא נוגעת בסוגיות פוליטיות במפורש, וכאשר היא נמנעת מלהציג אותן בגלוי . כל תוכן שנבחר במערכת, כל הכרעה באיזה גיל ללמד ומה ללמד בו, הם בעלי משמעות בעיצוב דמותו של האזרח לעתיד . מסיבה זו לא נכסה בסדרה זו על המעשה הפוליטי : לא בזה ששזור בחינוך אותו אנו מבקרים ולא בזה שעל אפשרויותיו אנו מצביעים . גם על עמדותינו שלנו לא נכסה : אנו נמצאים בצד החפץ בחברה פלורלית, סובלנית, פתוחה, שוחרת שלום ושוויונית . אנו סוברים שחינוך הוא חינוך הומניסטי רק משעה שהוא מקדם מאפיינים אלו של האופי האנושי . סמכותנות, הסתגרות, גזענות ועוינות כלפי האחר הן תכונות ששליטים יכולים לפתח אצל נתיניהם בעזרת מומחים, אך הן תתפתחנה באופן הטוב ביותר, ללא עזרת מומחים, בחברה שבה הבורות שולטת . הסובלנות, הפתיחות לאחר, היכולת להגיע לשלום עם שכנים עוינים, כמו גם הרצון להגיע לכך, היכולת להיאבק על חיים דמוקרטיים ושוויוניים — אלו לא יצלחו באופן נרחב ללא חינוך הולם . עמדתנו היא שלא החינוך לציות לסמכות הוא חינוך הומניסטי, אלא הפיתוח הסובלני, האִטי והמקצועי של היכולת לסרב, לבקר ולהתנגד ; לא הטמעת הנאמנות למולדת ראויה להיקרא חינוך, אלא פיתוח היכולת לבקר אותה, להיאבק על דרכה ולמשוך את הנאמנות ממנה כשהמצב מחייב . מסיבות אלו גם חינוך וגם אי- חינוך הם מעשים פוליטיים : בורות חותרת תחת הדמוקרטיה ומכרסמת במעמדה, חינוך הומניסטי מחזק אותה ומסכן את השליטים החפצים בניצול העם למטרותיהם . אין אמצע : כל ויתור על הצד הדמוקרטי מקנה נקודות זכות לצד שכנגד . אין עמדות מחוץ למשחק הפוליטי בשדה החינוך . הסדרה הזו מיועדת לשוחרי הדמוקרטיה . אחרון, ולא חביב : רצח העם המתועש שידעה אירופה, מולדתו של החינוך ההומניסטי, במאה העשרים עומד כתאורת רקע לספרים בסדרה זו . הציווי "לא עוד" עומד בבסיס הביקורת והחשיבה המחודשת שלנו על ההגות החינוכית שקדמה לו ומכוון אותה . אנו מנסים לגייס את
|
|