|
|
עמוד:12
12 מבוא לסדרה 'לגדל אדם' מיועדת למי שחש שבסך הכול, להוציא קלקולים בני תיקון, מערכת החינוך תורמת להתפתחות כישורים חשובים אצל האדם הגדל בה . סדרה זו לא מיועדת להורים ומורים החשים כי הדרך הנכונה לגלות אחריות לחינוך הילדים היא ללחוץ עליהם להתאים עצמם לדרישות המערכת ולהבטיח את הסיגול בעזרת מעקב צמוד ועונשים . נבקש כאן את סליחתם של אלו ונסב את תשומת לבם לכך שעדיף להם לסגור את הספר כאן, שכן אין בו דבר עבורם . הרציונל מאחורי הפרויקט שלנו הוא התובנה שלאדם אחראי אין ברירה כיום אלא לקחת על עצמו את האחריות על גידול ילדיו ועל גידול עצמו ( מתוך תחושה שייתכן שהתפתחות זו היא, בסופו של דבר, חיובית ) . ניסיוננו מלמד שהשיח החינוכי בארץ ובעולם התרוקן משאלות הנוגעות למהות החינוך ומטרותיו, מהדרכים לחשוב על הפעולה החינוכית ומהיכולת לקשור בין הצורך בגידולו של אדם לבין הצורך בחברה דמוקרטית . כתוצאה מכך פרחי הוראה לא מקבלים הכשרה המאפשרת להם להתייצב מול תלמידים בגילאים השונים כאנשי חינוך ( דבר שאותו חשים הורים רבים ) . התכנים המחייבים פרח הוראה לחשוב על החינוך כעל מרחב לגידולו של אדם הולכים ונעלמים מתכניות ההכשרה, וחשיבותם אינה נתפסת עוד כמובהקת . גם כאשר לומדים פרחי הוראה טקסטים העוסקים בחשיבה, הם אינם עוסקים בשאלה כיצד ניתן להבין באמצעותם את הפעולה החינוכית או את מטרותיה, ובדרך-כלל הם אינם מסוגלים לחשוב באמצעותה על חייהם האישיים ועל מטרותיהם החינוכיות . אנו רואים את התדרדרות הדמוקרטיה בעולם המערבי כתוצר של התרוקנות השיח החינוכי מיסודות אלו . בפרויקט המוצע כאן כוונתנו לתרום במידת מה לאיזון התהליכים הנ"ל . תחושתנו היא כי הולכות ומתדלדלות גם אפשרויותיה של האקדמיה לגדל חוקרים חושבים וביקורתיים, שכן המדדים לקידום חוקרים הופכים יותר כמותיים ופחות איכותיים . מרבים לדבר במסגרותיה על "העשור האבוד" ( שהפך במרוצת הזמן לשני עשורים ) , אך המודעות לאובדן לא מניעה שיח בוער על מעמד הידע הנוצר בתנאים אלו ולא על הוואקום שנוצר בחברה הדמוקרטית שוחרת השלום עם הצטמצמות אחד המוסדות המרכזיים מבין המוסדות שהיו אמורים לשמור על אופייה . כבודה של האקדמיה במקומו מונח, אך אנו חשים שהזמן בשל
|
|