|
|
עמוד:12
12 | לומר זאת אחרת : לדבר על גילוי עריות בשפת הספרות מצרף את קולו אל הקורפוס ההולך ונבנה של התאוריה של הביבליותרפיה בכלל . התחום הוא צעיר יחסית, ומדף הספרים הולך ומתמלא עם הזמן . ממילא הכתיבה ההגותית - תאורטית שהיא ספציפית בנושא טיפול ביבליותרפי בפגיעה מינית מועטה אף יותר, כפי שיפורט בעמודים הבאים, שבהם אתחקה מעט אחר הכתיבה המקצועית בתחום . בספרות המחקרית העולמית המונח "ביבליותרפיה" מכוון לפרקטיקות שונות ( 1991 Gladding & Gladding, ) . לעיתים נעשה שימוש במושגים מקבילים כגון "שירהתרפיה" או "טיפול בקריאה" . אלה נבדלים זו מזו באוכלוסיית היעד, במטפל / מנחה ובמטרות האינטראקציה ( 1979 Rubin, ) . לעיתים מפרשים את המונח "ביבליותרפיה" כמסמן קריאה בספרי עזרה עצמית או קריאה לצורכי רגיעה ומנוחה של הנפש ( 2012 McCulliss, ) . פעמים אחרות הוא מכוון לקריאה מתווכת של איש מקצוע לצרכים חינוכיים או לצורכי תמיכה בטיפול רפואי . יש הרואים בביבליותרפיה חלק מפרוטוקול של טיפול קוגניטיבי, ולעיתים הכוונה היא למגע תרפויטי עם טקסט במסגרת של טיפול המבוסס על עקרונות פסיכותרפיים - דינמיים ( 2010 McKenna, Hevey, & Martin, ) . חלק מהסיבה למיעוט ההתייחסות הכתובה לתחום נוגע להגדרות השונות הללו – הרבה פעמים מי שכותב מתייחס לפרקטיקה שאינה רלוונטית לקוראים רבים בגלל ההגדרה הדיפוזית והלא - אחידה . חלוקה כללית מקובלת שמנסה "לעשות סדר" בים ההגדרות, ממפה את התחום לשלוש קטגוריות ( כהן, 1990 ) : האחת, ביבליותרפיה התפתחותית, הנעזרת בתהליכי קריאה וכתיבה מתווכים לשם עבודה עם ילדים ומתבגרים בריאים, כליווי לתהליכים התפתחותיים או למשברים . מורים וגננות משתמשים בסוג זה של ביבליותרפיה . השנייה, ביבליותרפיה קלינית, המתייחסת לטיפול פרטני או קבוצתי הנשען על עקרונות דינמיים ומיועד לאנשים עם בעיות רגשיות שונות . השלישית היא ביבליותרפיה מוסדית, שהיא למעשה טיפול ביבליותרפי קליני במסגרת מוסדות לבריאות נפש, בתי חולים, בתי כלא ומוסדות אחרים, המתקיים כחלק ממערך טיפול רב - מקצועי . אחת התאורטיקניות החשובות בתחום הטיפול הביבליותרפי הקליני - דינמי – סוג הטיפול שספר זה מתמקד בו – היא רחל צורן, המגדירה את הביבליותרפיה כ"אחת מן התרפיות באומנות . . . נעשה [ בה ] שימוש בקריאה של טקסט ותגובה אליו בכתב או בעל - פה, ובכתיבה, לצרכים תרפויטיים . הקול השלישי הוא קולו של הטקסט הספרותי, קול אוטונומי המצטרף אל קולם של המטפל והמטופל בתהליך הטיפול ונושא עמו
|
|