|
|
עמוד:4
תודה אין סופית לאבי ולאימי שמקבלים באהבה כבר שנים ארוכות את הרפתקאותיי האקדמיות בלי להטיל ספק בערכן – אף שלא תמיד אפשר לראותו מיד ( אם בכלל ) . תודה לסבתי, אושי רוזנברג, על מבטה האופטימי מלא התבונה והחן על החיים, פרספקטיבה איתנה שעומדת גם במבחן השנתיים האחרונות של הפרידה מסבא פרץ . פרספקטיבה זו מהווה לי מגדלור במפגש עם החומרים המורכבים של טיפול בפגיעה מינית . תודה גדולה לאחותי שלומית הברון ולאחי עומר הברון על האפשרות לצחוק על הכול, על תמיכתם ועל החברות לאורך השנים של כתיבת הספר, ובכלל, שלא תסולא בפז . תודה לנדב רותם ולשני לביא על היותכם, על הנדיבות המאפשרת לחברות זו בין האחים להתקיים ועל הרחבת המשפחה שלנו באופן שחילץ לא פעם מן השגרה האפורה של הכתיבה . תודה למלווים אותי בדרכי המקצועית שהיא אישית ביותר : לכל מטופלותיי ומטופליי שהם המורים הגדולים ביותר שלי . לרותי . לעמיתותיי ולמנהליי במכללה האקדמית ע"ש דוד ילין, על הבית האקדמי שנתן לי שוב ושוב מקום לדיאלוג בין חומרי הספר לבין השטח . תודה למוריי ולחבריי ב"רוח אדם", ביתי החדש, על הרחבת הרשות לדבר חמלה, רוח ונדיבות במסגרת חיי המקצועיים, רשות שחלחלה לשמחתי גם לכתיבת הספר . לשלומית הבר - מושיוב, מורתי זה שנים ארוכות, המחזיקה עימי לא פחות מן המורכבות והקושי גם את התקווה שטמונה בתהליך הפסיכואנליטי . למתי, שמבטו האוהב והחכם ידע מי אוכל להיות עוד לפני שאני - עצמי הבנתי, ושמתוך מפגשנו ארוך השנים למדתי שאני יודעת לשיר . תודה לילדיי המופלאים מתן, איילת ואורי . אתם מאירים את ימיי ונותנים משמעות לכול . מעל לכול, תודה לעידו, אהוב ליבי וחברי . מי ידע שיש כזה טוב .
|
|