|
|
עמוד:10
10 של משחיזי-סכינים המלטשים מטבעות ומוחקים מהם את הערך החקוק עליהן . אף שהם הופכים מטבעות בעלי ערך לחסרי ערך מכל וכל, הם דווקא מתפארים בתוצאת עבודתם : כעת, הם אומרים, "במטבעות אלה אין עוד סממן אנגלי, גרמני או צרפתי ; שחררנו אותם ממגבלות הזמן והחלל ; הם כבר אינם שווים חמישה שילינג ; כעת הם בעלי ערך שכלל לא ניתן לאומדו, ושער החליפין שלהם 1 השימוש הבטוח-בעצמו במטבעות הלשון האמיר עד אינסוף" . המטפיסיים, הנצחיים-כביכול, מחפה על סירוב להכיר לא רק במקורותיהם הקדומים, אלא גם בדמיונם לכתבי הקודש המיתיים של המזרח . המטפיסיקאים, מסכם פוליפילוס, הם "זן עגום של משוררים" : "הם מעמעמים את צבעי המשלים העתיקים, אבל הם 2 עצמם אינם אלא מלקטי משלים . הם מייצרים מיתולוגיה לבנה" . ליטוש וטשטוש, אם כן . אבל של מה בדיוק ? ז'אק דרידה, במאמרו "מיתולוגיה לבנה : מטפורה בטקסט הפילוסופי", קורא באיטיות את הדיאלוג של פראנס וכהרגלו מדגיש קווים עדינים הפועלים בו את פעולתם השקטה מבלי שנחוש בהם . המטפורה של פראנס היא נומיסמטית : היא פונה לשורשים האטימולוגיים המחברים את המונחים 'מטבע', 'דפוס' ו'לשון' ובכך מבצעת בדיוק את מה שדורש פראנס מן המטפיסיקאים, דהיינו חושפת את המקורות של מטבעות הלשון שהם משתמשים בהם . פראנס הסוציאליסט, חבר האינטרנציונל השלישי, בוודאי העמיד את האנלוגיה הנומיסמטית מתוך כוונה מלאה . דרידה מפרש : מה שהמטפיסיקאים מרטשים ומטשטשים הוא קודם כל את מקומה של הכלכלה, ואת זאת הם עושים במהלך דו-שלבי : ראשית מסולקת הכלכלה עצמה מן הטריטוריה הפילוסופית ה"טהורה", טריטוריית הנצח, האוניברסליות וההכרח . ושנית, עצם הסילוק הזה מטושטש, עקבותיו נמחקים . על הכלכלה המסולקת מרשותה של הפילוסופיה הטהורה יש לחשוב כאן לא רק במונחים הטכניים השגורים אלא גם במובן הרחב : מדובר בפרקסיס, ואת המונח הזה אין להבין — כפי שעושה לודוויג
|
|