מבוא

עמוד:13

מ ב ו א מסכת נדרים 13 שאדם מנדב מתנה לבורא עולם או מתפלל להצלתו ומבטיח "בתמורה" נדר הוא רגיל ביותר . כך, למשל, יעקב נודר אם יינצל ( בראשית כ"ח, ב ) , ומשלם את נדרו ( בראשית ל"ה, ג ) . אבשלום נודר נדר ומשלם אותו במזבח בחברון : "כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם ישיב [ ישוב ] ישיבני ה' ירושלם ועבדתי את ה'" ( שמ"ב ט"ו, ח ) . עבור אבשלום הייתה זו אמתלה, אך דוד מקבלה בפשטות, ומבין שלעבוד את ה' משמעו להקריב לו קרבנות בבמה בחברון . כן עושים המלחים המסיעים את יונה : בעת צרה הם נודרים שאם יינצלו יקיימו נדר כלשהו ( יונה א', טז ) . מרבית הנדרים הם קרבנות, כמו של אבשלום ויעקב הנזכרים, וכן : "ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל" ( ויקרא ז', טז ) ; "ואיש כי יקריב זבח שלמים לה' לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו" ( ויקרא כ"ב, כא ) ; "מלבד שבתת ה' ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבתיכם אשר תתנו לה'" ( ויקרא כ"ג, לח ) . "נדר" הוא, אפוא, לקרבן נדבה, והוא בבחינת קטגוריה נפרדת של קרבנות . חז"ל הבחינו בין הבאת קרבן נדבה סתם לבין הבאתו כנדר, אמנם במקרא נזכרים נדר ונדבה, אך ספק אם הם שני סוגים שונים או מילים נרדפות . הנדר כקרבן חוזר פעמים רבות . כך הוא נדרו של יפתח, שכפשוטו הקריב את בתו לקרבן ( שופטים י"א, לט ) , וכן "אתם ונשיכם ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם לאמר, עשה נעשה את נדרינו אשר נדרנו, לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסכים הקים תקימנה" ( ירמיהו מ"ד, כה ) . הנדר הוא "לקטר למלכות שמים" . כמו כן פסוקים רבים נוספים ( במדבר כ"ט, לט ; דברים י"ב, ו, יא, כו ; שמ"א א', כא ) . נדר נקשר גם לפרשת ערכין ; אדם נודר את ערכו : "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש כי יפלא נדר בערכך נפשת לה'" ( ויקרא כ"ז, ב ) . נדר אחר היה החרמה של רכוש לה' : "וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם" ( במדבר כ"א, ב ) . החרמה היא מונח טכני הנע בין הבאת מתנה כספית לה' לבין השמדה מוחלטת, אך שוב הנדר נידר במסגרת תפילה להצלה . גם הנזיר הוא סוג מיוחד של נדר, וגם הוא קשור להבאת קרבנות, אך נעסוק בו במבוא למסכת נזיר . הנדר בעולם הפגני היה מעין הבטחת תשלום עבור הצלה, ובעולם היהודי הבטחה, דומה למדי, לפחות מבחינה חיצונית, לקיום מצווה בעקבות הצלה . בכל הפסוקים עד עתה אין ביטוי לחובה לנדור, אדרבה, הנדר הוא רצוני, והנמנע מלנדור אין עליו חטא . עם זאת, ברור שהנדר רצוי ביותר . אם זו דרך להבטיח או לבקש את חסדו של בורא עולם, הרי שוודאי שזו התנהגות ראויה ורצויה . עבור אדם דתי הפער בין חובה הלכתית להתנהגות רצויה איננו רב . הרי האדם רוצה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא